11. שוחד הנעה במסורת הפסיקה – לעיל הוזכרו מספר פסקי דין, בהם הורשעו הנאשמים בעבירת תיווך בשוחד על שלל צורותיה. הרלבנטיים לעניין שוחד הנעה הם עניין חרדון – שם תפקיד המתווך היה להבטיח הצלחה בבחינת נהיגה של משרד הרישוי; ועניין מטלובסקי – שם תפקיד המתווך היה לאפשר לאדם לגשת לבחינת הנהיגה על אף שלא עמד בתנאי הסף. להשלמת התמונה תובאנה דוגמאות קונקרטיות נוספות של הרשעה לפי סעיף 295(ב) – שוחד הנעה.
בעניין כהן, שהוזכר לעיל, הורשע מתווך אשר קשר קֶשֶר עם מאבטח של לשכת מִנהל האוכלוסין במזרח ירושלים. המתווך היה מציע לאנשים להכניסם ללשכה ללא תור, תמורת תשלום. לאחר קבלת התשלום היה המערער מעביר את שם הפונה למאבטח, אשר דאג להכניסו ללשכה תוך עקיפת התור.
בעניין בניזרי, שהוזכר אף הוא לעיל, הורשע בין היתר הרב ראובן אלבז. אלבז הואשם בכך שעל מנת לקבל תרומות מאיש עסקים – דיבר על לבו של עובד ציבור
--- סוף עמוד 411 ---
המקורב אליו, ושכנע אותו להעביר לאיש העסקים מידע פנימי רב-ערך אשר יקנה לו יתרון עסקי על פני מתחריו. על רקע זה הורשע אלבז בעבירה של תיווך בשוחד, שכן קיבל לידיו כספים על מנת שיניע עובד ציבור למשוא פנים או להפליה.
בעניין עובדיה הורשע המתווך על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 295(ב). המתווך נהג לשלוח אנשים לסניף הבנק שבו עבד נאשם אחר, תוך שהובטח להם כי יקבלו הלוואות בתנאים מועדפים. הלווים הגיעו לסניף וקיבלו הלוואות באמצעות הצהרות כוזבות ומבלי שהנאשם האחר בדק את כושרם הפיננסי. בתמורה לכך קיבל המתווך, או חברות שבבעלותו, כספים (ע"פ 4761/11 עובדיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.1.2012)).
בעניין חדיר מדובר היה בבני זוג: האישה עבדה במשרד התמ"ת, והבעל שימש כפקיד אכיפה במע"מ באר שבע. האישה נפגשה עם קבלן בנייה, ומסרה לו כי תמורת תשלום - ביכולתה לקדם עבורו מתן אישורים לעובדים זרים. הקבלן נפגש במקביל עם הבעל, וזה איים עליו שבמידה ולא ישתף פעולה עם האישה – דהוא עלול לסבך אותו במע"מ. על רקע זה הורשעה האישה בעבירה של תיווך בשוחד לפי סעיף 295(ב) (ע"פ 1066/12 חדיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.05.2012)).
כפי שניתן להתרשם, פסקי דין מעטים התמקדו בעבירה של תיווך בשוחד לפי סעיף 295(ב) - שוחד הנעה. חשוב מכך: במידה רבה נראה כי פסקי הדין האמורים לא דנו במישרין בגבולותיו של האיסור, ובפרט לא במשמעות התיבות "משוא פנים או הפליה". לדוגמא, פסק הדין בעניין חרדון עסק בשאלות שנבעו מנוסח החוק באותה עת, למשל - האם מתווך לשוחד הוא גם מי שלא קיבל תמורה בעד תיווכו; ופסק הדין בעניין כהן עסק בשאלה האם מאבטח של לשכת מנהל האוכלוסין נחשב עובד ציבור. שאלות אלו אינן קשורות במובהק לשאלה העולה בתיק שלפנינו – לאיזו תכלית מותר לשכור מאכער, מבלי שהדבר ייחשב לעבירה של תיווך לשוחד. ועל אף הסתייגות זו, ניתן לומר כי מבחינה עובדתית – המכנה המשותף לכל ההרשעות שנסקרו הוא שמדובר במתווך שנשכר על מנת להניע את עובד הציבור לפעול בניגוד לדין או לנוהל. כך, למשל, נמצאנו למדים שסעיף 295(ב) חל גם במצבים של העברת מידע פנימי שהקנה לנותן השוחד יתרון עסקי על פני מתחריו (עניין אלבז); הבטחת הצלחה בבחינות רישוי (עניין חרדון); הרשמה למבחני רישוי בלא שיתקיימו בנבחן תנאי הסף (עניין מטלובסקי); הענקת הלוואות בניגוד לכללים (עניין עובדיה); פעילות בניגוד לכללי רשויות המס (עניין חדיר); וקבלת שירותים ממשלתיים מחוץ לתור (עניין כהן). לנקודה אחרונה זו אתייחס בהמשך. כך או כך, סבורני כי הגישה שהוצגה בדבר