ניתן לחלק את מצבור הראיות לשלוש קבוצות. הקבוצה המרכזית של הראיות היא טיב פעולותיו של רבין: הסנגוריה סבורה כי רבין העניק לדנקנר שירותים לגיטימיים רבים בתמורה לכספים ששולמו לו. המדינה, לעומת זאת, מטילה ספק רב בערכם של שירותים אלו, וסבורה כי המסקנה היא שלא הייתה כל תכלית לגיטימית להעברת הכספים – מלבד התכלית של תיווך בשוחד. כאמור, קבוצה זו של ראיות היא המרכזית בעיניי. לצידה ניצבת קבוצת ראיות שעניינה נסיבות ההתקשרות בין דנקנר לרבין: המדינה סבורה כי הנסיבות שאופפות את ההתקשרות העסקית בין דנקנר לרבין, ובפרט את מנגנון העברת הכספים מדנקנר לחברת ש.א.ד., מצביעות על הגוון הפלילי של המעשים. הסנגוריה, לעומת זאת, טוענת כי אין ממש בחשדות ובטענות כנגד אופי ההתקשרות בין הצדדים. ולבסוף ניצבת קבוצה של ראיות מִשניות נוספות, שאף הן נסיבתיות באופיין, שהצדדים חלוקים באשר לפרשנות ולמשקל שיש לִתּן להן על רקע המכלול הראייתי בתיק.
א. טיב פעולותיו של רבין
18. דנקנר טוען כי רבין ייעץ לו באשר לאופן הטיפול בעסקת קרקעות המלח, וביצע עבורו משימות שלא היו יכולות להיעשות על-ידי בעלי מקצוע אחרים אשר הועסקו אצל דנקנר (עמ' 8410 ש' 28; ת/612 ש' 158). דנקנר הוסיף כי רבין סייע לו בקיום פגישות עם גורמי מפתח, שהייתה להם מעורבות כזו או אחרת בעסקת תעשיות מלח - חברי כנסת, שרים ובעלי תפקידים אחרים (ראו למשל ת/612 ש' 37-36). יודגש כי על עצם קיום הפגישות אין מחלוקת בין הצדדים. אף לא נטען כי הפגישות
--- סוף עמוד 421 ---
כשלעצמן היו נגועות בפליליוּת, ומהחומר עולה שהן היו ענייניות. השאלה שבמחלוקת היא מה מידת תרומתו של רבין לאותן פגישות.
אינני סבור כי עמדת ההגנה משוללת בסיס. מוכן אני לקבל את ההנחה, אשר נראית לי טבעית ופשוטה, לפיה דנקנר – מתוקף מעמדו הציבורי והעסקי – יכול היה לתאם פגישות עם אישים רבים שברצונו היה להיפגש עמם. דנקנר היה באותה עת איש עסקים עשיר, מוכר ובולט במיוחד, וסיפר בעצמו כיצד בלשכתו ביקרו תדיר שרים, חברי כנסת ו"כמעט כל מְנהלי המִנהל" (עמ' 8426 ש' 6-1, 13-11; עמ' 8429 ש' 7-3). מובן גם כי דנקנר לא נזקק לקבל "שירותי מזכירות" מרבין, לצורך תיאום טכני של מועד הפגישות ומיקומן. באותה מידה, סביר כי דנקנר לא היה זקוק לקבל מרבין עצה משפטית טהורה, עצה שאותה הוא יכול היה בנקל לקבל מסוללת הפרקליטים שנשכרה על ידו. להבנתי, לא זו הטענה שבפי הסנגוריה ביחס לעבודתו של רבין. קו ההגנה גורס כי רבין מילא את החלל שנוצר בין בעלי התפקידים השונים. כך, למשל, תפקידו של רבין היה לאתר את הגורמים השונים – בתוך המִנהל ומחוצה לו – אשר משפיעים על קידום פרויקט תעשיות מלח; ליצור אתם קשר עבור דנקנר ולשמוע מהם פרטים רלבנטיים; ולבסוף לייעץ לדנקנר מהם הנקודות שחשוב להעלות בפגישות עם אותם גורמים, ומהם האינטרסים השונים שעל הפרק.