80. ובעניין הגרסה המזכה – הערה אחרונה לפני סיום. רבין זכה מדנקנר לתשלום בסך של כ-1.3 מיליון ש"ח. גובה התשלום דורש התייחסות ומענה, שכן אף בהינתן היקפה הכספי של העסקה, התמורה ששולמה לרבין כשלעצמה מחייבת הסבר. על מה ולמה קיבל רבין שכר טרחה כה גבוה?
--- סוף עמוד 496 ---
81. לשם השוואה, הזכרנו קודם לכן כי עו"ד דרכסלר הועסק אף הוא בעסקה זו. שכר טרחתו של דרכסלר – כזכור, עו"ד בהשכלתו ומנהל המינהל לשעבר – הסתכם בסך של 250,000 דולר. ומה עשה עו"ד דרכסלר – "ידען ומומחה בתחום דיני המקרקעין, הבקיא מאין כמותו בנושא פיתוח מקרקעין ושינוי ייעוד" (לשון המדינה בעיקרי הטיעון מטעמה, עמ' 258) – תמורת שכר טרחה קרוב לזה שקיבל רבין? עו"ד דרכסלר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי פעל מטעם תעשיות מלח עוד קודם לחתימה על "הסכם העקרונות"; הוביל לגיבוש ולחתימה על הסכם זה בשנת 1996; פעל להארכת הסכמי החכירה במינהל על אדמות אילת; והובטח לו כי בהמשך ישמש כעו"ד שיועסק במכירת יחידות הדיור שייבנו במסגרת העסקה (הכרעת הדין, עמ' 617; פרוטוקול הדיון, עמ' 3343 ש' 29-28; עמ' 3344 ש' 32-23). עו"ד דרכסלר הסביר עדותו כי תשלום סך של 250,000 דולר היה סכום סימלי אשר שיקף את "המאמץ העצום שהושקע פה" מצדו (פרוטוקול הדיון, עמ' 3350 ש' 19-18), כמי שהוביל והתווה את ההסדר של שינוי ייעוד וניצול הקרקעות.
82. עו"ד דרכסלר נשאל בעדותו מה חשב על התשלומים הנכבדים ששולמו לרבין. הלה השיב כי אינו יודע וכל שיכול הוא להעלות השערות, והוסיף בהמשך כי מדובר בסכום מאוד נכבד לאדם עם רקע מקצועי דל (פרוטוקול הדיון, עמ' 3347 ש' 7; עמ' 3348 ש' 25-19). אכן כך. ואמנם, גם אם הייתי נכון לקבל מקצת מטענות ההגנה – דהיינו, גם אם הייתי יוצא מנקודת הנחה שלפיה לרבין הייתה פעילות מסוימת, לגיטימית, ביחס לעסקת תעשיות מלח – סבורני כי קשה להלום כי זו התמורה שלה יזכה אותו "חתול רחוב" או "יהודי פשוט" תמורת מאמציו. במובן מסוים יש בה, בתמורה זו, כדי להעיד על הטעם שבגינו שולמה.
סופו של עניין: היש בנמצא מסקנה אפשרית וסבירה אחרת?
83. הנה מה שלמדנו על העסקת רבין עד כה. ההתקשרות בין רבין לבין דנקנר נעשתה ללא הסכם בכתב, ללא קביעה והסכמה אמתית על אודות "אבני הדרך" לתשלום ומבלי שנקבע או סוכם מועד לסיום ההתקשרות. בפרט, לא נקבע מה צריך לעשות רבין כדי לזכות בתמורה הנכבדה בסך 1.3 מיליון ש"ח. לכך יש להוסיף כי איש מבעלי התפקידים בחברת תעשיות מלח ובדירקטוריון לא היה ער ל"סיכום" בין רבין לבין דנקנר. אישור התשלום לחברת ש.א.ד מחברת תעשיות מלח – שהיה בגדר הוצאות שאינן במהלך העסקים הרגיל של תעשיות מלח, ועל כן מחייבות את אישור הדירקטוריון – נעשה ב"דרך חתחתים": התשלום הראשון (על סך 250 אלף ש"ח)