--- סוף עמוד 672 ---
נרשם: "צהריים עם דכנר – שטרית עוזר לך – הולילנד – זיגדון" (ת/838). כשנשאלה זקן לפשר רישום זה, הסבירה: "אני מניחה שאורי שטרית ביקש ממני להגיד את זה לדכנר, או שהוא ידע שהוא בא אלי או שהוא ידע שהוא נמצא אצלי, אני לא יודעת מה, והיום אני מבינה שאולי ההודעה לא הייתה הכי תמימה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 8299 ש' 32-30). מתברר אם כך כי לא רק ששטרית היה ער לכך שדכנר מצפה לעזרתו תמורת המתת שניתנה לו, אלא שהוא אף פעל להעברת מסרים ברוח זו לדכנר. עולה מן המקובץ כי שטרית היה מודע לכך שעבודות ההיתכנות שהועברו למשרד האדריכלים שלו מטרתן הייתה להניעו לפעול לטובת פרויקט הולילנד.
(ג) תשלום החוב לבנק הפועלים
79. עמדנו על כך שדכנר שילם לשטרית סך של 401,125 ש"ח בתשלומים שנפרסו על פני שלוש שנים לצורך כיסוי חובו של האחרון לבנק הפועלים. עוד מצאנו כי בניגוד לגרסתו של שטרית, סכום זה לא הועבר כהלוואה ולא ניתן לו על רקע קשרי חברות קרובים עם דכנר. אין חולק על כך ששטרית היה מודע לכך שדכנר העביר לו את התשלומים האמורים, והמחלוקת בנקודה זו מתמקדת בשאלה אם ידע שטרית כי הכספים דנן הועברו לו בשל תפקידו כמהנדס העיר ירושלים ולמען תמיכתו בפרויקט הולילנד. בית המשפט המחוזי השיב לכך בחיוב (הכרעת הדין, עמ' 408-406).
80. אף אני סבור כי בשים לב לנתונים הקשורים בהעברת הכספים דנן לא יכול להיות חולק כי שטרית ידע כי התשלומים ניתנים לו בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד. לצורך כך נזכיר, בקצרה, את שנקבע על כיסוי החוב במישור העובדתי. מצאנו כי דכנר לא ראה בתשלומים אלה כהלוואה, ובמצוקתו הכלכלית הוא אף ביקש משטרית הלוואה ולא החזר של ההלוואה, כביכול, שהוא-עצמו נתן; לא נערך כל הסכם הלוואה בינו לבין שטרית; ושטרית פנה לדכנר בבקשה להשיב לו את הכספים רק בסמוך לאחר שגילה על כוונתו של עד המדינה לפנות למשטרה. דברים אלה מעידים לא רק על מאפייני התשלום במישור העובדתי, כי אם גם על האופן שבו תפס שטרית את מהות העברות הכספים האמורות. שהרי, אם ראה שטרית את התשלומים כהלוואה, מדוע לא ביקש לקזז את הסכום שהעביר לדכנר מסכום ההלוואה? ומדוע פנה לדכנר במטרה להשיב את סכום ההלוואה שעות ספורות לאחר שנודע לו על כוונה אפשרית של דכנר לפנות למשטרה? התנהלות זו של שטרית מעידה על כך שמהנדס העיר דאז היה ער להקשר שבו ניתנו הכספים, ולכך שהם ניתנים בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד. דומה שאף שטרית עצמו הכיר בכך שקבלת הכספים מדכנר – כאמור, לשיטתו, בצורת הלוואה – הייתה מעשה בלתי תקין מצדו, באומרו כי "[...] זו טובת הנאה, ומזה הציבור