--- סוף עמוד 674 ---
במשטרה שהוגשו בהסכמה, ת/448, ש' 39-35); המציא לחברה מסמכים שונים לצורך ביצוע הבדיקה (ת/450); וקיבל לידיו את הדו"ח שהפיקה החברה עם סיומה (לפי עדות שוורץ, הדו"ח אף הועבר לשטרית במישרין; ת/448, ש' 87-84). זאת ועוד: שטרית לא חלק בעדותו על כך שהבין כי החברה אינה מבצעת את העבודה ללא תמורה, שכן דובר בעבודה שמטבעה מחייבת תשלום (ראו דברי שטרית, פרוטוקול הדיון, עמ' 7353 ש' 16-5); לא על כך שדכנר הוא זה שפנה לחברת שגיא; ולא על כך שפרטי העבודה סוכמו בין דכנר לבין שוורץ (ראו הודעת הערעור, עמ' 42). למעשה, שטרית העיד כי "דכנר היה שותף פעיל בכל מה שקשור לטיפול בבדיקה ובהלוואה, הוא עשה את זה בשמחה ובששון" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7352 ש' 25-22).
84. יוצא, אפוא, כי שטרית ידע כי דכנר הוא שקישר בינו לבין חברת שגיא; ידע כי חברת שגיא מבצעת עבורו עבודה; וידע כי בגין עבודה זו זכאית החברה לתשלום. מוסכם על הכל כי דכנר הוא ששילם בפועל את החוב שנוצר לחברת שגיא. האמנם אפשר כי חרף כל אלה, נעלמה מעיני שטרית זהותו של משלם החוב? איני סבור כך. נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי משלא מצא לאמץ את טענת שטרית כי אף שידע כי החברה פועלת בעניינו, לא בחן מהי התמורה שהועברה לה עבור בדיקותיה ומיהו ששילם אותה. גרסה זו אינה מסתברת כשהיא נשמעת מפיו של מי שהיה מצוי באותה תקופה במצוקה כספית גדולה, ויש להניח כי היה ער לתשלומים שונים המתבצעים על ידו ועבורו. לכך יש להוסיף כי ממסמך שנתפס במשרדו הפרטי של שטרית ומכיל את כלל החומר שהתקבל מחברת שגיא עולה בבירור כי דכנר הוא זה ששילם לחברת שגיא עבור הבדיקה שבוצעה (ת/449ב).
85. לא מצאתי ממש גם בטענת שטרית שלפיה הוא התרשם כי עד המדינה נוהג לסייע לאחרים מבלי לצפות לקבל על כך תמורה, ועל בסיס התרשמותו זו הניח כי אחרים עוזרים לדכנר מבלי לדרוש תשלום עבור שירותיהם. כפי שציין בית המשפט המחוזי, שטרית לא גרס כך בבית המשפט, וטענה זו נשמעה מפי בא כוחו בסיכומיו (הכרעת הדין, בעמ' 402). מכל מקום, לטענה זו לא הובאו כל תימוכין מצד שטרית, ולמעשה – אין היא עולה בקנה אחד עם טענתו שלפיה לא היה ער לכך שדכנר הוא ששילם את שכרה של חברת שגיא. שהרי אחד משניים: או ששטרית לא ידע כלל מיהו "הנדיב" המשלם את שכרה של חברת שגיא; או שסבר כי לא נדרש כל תשלום, מן הטעם שחברת שגיא לא גבתה תשלום מדכנר, על בסיס סיוע אחר כלשהו שהעניק לה האחרון קודם לכן. כבית המשפט המחוזי, גם אני סבור כי שטרית לא הוטרד משאלת התשלום לחברת שגיא אך משום שהבין הבן היטב כי עד המדינה הוא שנושא בעלות הבדיקה (הכרעת הדין, עמ' 403-402).