100. בית המשפט המחוזי קבע את מתחם הענישה ההולם על בסיס חלוקה של מעשיו של שטרית לשלושה אירועים שונים: האירוע הראשון הוא קבלת השוחד מדכנר בדרך של העברת סך של 130,000 ש"ח לאחיו יורם. באירוע השני כלל בית המשפט את שתי עבירות לקיחת שוחד הקשורות בכיסוי החוב של שטרית לבנק הפועלים, קרי: התשלום לחברת שגיא בסך של 30,780 ש"ח ותשלום בסך של 401,125 ש"ח לצורך כיסוי החוב. באירוע השלישי כלל בית המשפט את קבלת השוחד דרך השכר למשרד האדריכלים; את הלבנת ההון; ואת הוצאת החשבוניות הכוזבות כנגד כספי השוחד. נציין כי באירוע זה מייחס בית המשפט לשטרית קבלת סכום בסך של 902,833 ש"ח (אך ראו הערתנו בפסקה 30 מעלה). את מתחם הענישה באירוע הראשון העמיד בית המשפט על שנתיים עד 4 שנות מאסר בפועל. בעניין האירוע השני נקבע מתחם ענישה של 4 עד 7 שנות מאסר בפועל; ואשר לאירוע השלישי הועמד מתחם הענישה על 6 עד 9 שנות מאסר בפועל.
101. בית המשפט עמד על נסיבות ביצוע העבירה בעניינו של שטרית, ושקל במסגרת זאת, לכף החובה, את התפקיד הבכיר שמילא שטרית כמהנדס העיר ירושלים ואת הסמכות הרחבה שהופקדה בידיו מכוח תפקיד זה בתחום התכנון והבנייה; את המניע למעשיו של שטרית, אותו הגדיר כ"רדיפת בצע כסף"; את העובדה ששטרית קיבל שוחד בסכומים גדולים ובדרכים מגוונות; ואת הסוואת הכספים שהועברו למשרד האדריכלים כשכר, תוך ערבוב כספים אלה עם התשלומים הכשרים שהועברו אל המשרד. לכף הקולה דומה שבית המשפט התחשב בכך שלא הוכח בבית המשפט כי נגרם נזק לציבור בשל קבלת השוחד או כי שטרית סטה מן השורה במהלך ביצוע תפקידו. בכל הקשור לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הביא בחשבון בית המשפט את שירותו הצבאי של שטרית, שלחם במלחמת יום הכיפורים והמשיך לשרת במילואים כמפקד פלוגה וכסגן מפקד גדוד עד לגיל 48; את הנזק שנגרם לשטרית בעקבות החקירה וניהול המשפט ואת העובדה שאיבד, במידה רבה, את האפשרות להיות מועסק על ידי גופים ציבוריים; את דבר החזרת הכסף משטרית לדכנר (סך של כ-350,000 ש"ח); את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות (אם כי נראה כי לשיקול זה לא ניתן משקל ממשי לכף הקולה. ראו גזר הדין העיקרי, עמ' 21; עמ' 37); ואת עדויות עדי אופי שונים לזכותו של שטרית.
על רקע שיקולים אלה הושתו על שטרית העונשים המפורטים ברישה לדברים.
--- סוף עמוד 684 ---
102. שטרית טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בגזירת עונשו. לדבריו, העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. עוד נטען כי יש לבחון את עניינו במנותק מפרשת השוחד הכללית בפרויקט הולילנד, וזאת בשל כך שלא הוכח – וממילא לא נטען – כי שטרית ידע על חלקם של מעורבים אחרים בפרשה או כי סטה מהשורה במילוי תפקידו הציבורי. שטרית מוסיף כי היה נתון במצוקה אישית עקב פטירת אחיו והחובות שזה הותיר אחריו, ומצוקה זו היא שהובילה אותו לקבל הטבות מדכנר; וכי לא היה טעם להבחין – מבחינת העונש – בינו לבין מקבלי שוחד אחרים בפרשה. לעמדתו, על בית המשפט המחוזי היה לשקול לחיוב את העובדה ששיתף פעולה ומסר גרסה מלאה בחקירתו במשטרה; ואת העובדה שהוא היחיד מבין הנאשמים בפרשה שהביע חרטה על מעשיו. המשיבה מנגד סומכת ידיה על נימוקי בית המשפט המחוזי. לטענתה, העונש שהושת על שטרית מוצדק בנסיבות העניין הן ביחס לענישה הנוהגת בעבירות שוחד, הן בשים לב לחומרה המיוחדת שיש לייחס למעשיו של שטרית על רקע היקף השוחד, מאפייני קבלתו והמשרה הבכירה שכיהן בה.