החלוקה לאירועים
103. בית המשפט המחוזי קבע – לצורך קביעת מתחמי הענישה בעניינו של שטרית – כי את מעשיו ניתן לחלק לשלושה אירועים, לפי שלושת "ערוצי השוחד" שקיבל מדכנר: הכספים שניתנו לאחיו יורם; הסיוע בכיסוי החוב לבנק הפועלים; והתשלום למשרד האדריכלים. כפי שציינתי קודם לכן אגב הדיון בעניינו של לופוליאנסקי, אני סבור כי גם במקרה זה נכון לסווג את הפרשה כולה כאירוע אחד בלבד – שתחתיו תיכללנה כל טובות ההנאה שקיבל שטרית מדכנר. בהתאם למבחן המנחה שהתווה בית משפט זה בעניין גן העיר, יש לקבוע כי בין העבירות השונות שביצע שטרית קיים קשר ענייני הדוק. העבירות כולן היו חלק מאותה תכנית עבריינית שבמסגרתה קיבל שטרית מנציג פרויקט הולילנד דמי שוחד וזאת מכוח תפקידו כמהנדס העיר ירושלים (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז ופסקה 2 לחוות דעתי (29.10.2014) (להלן: עניין גן העיר)). יש אפוא לראות בעבירות שבהן הורשע שטרית ככאלו שמגבשות אירוע אחד, ובנתון לכך תיערך הבחינה להלן.
104. כידוע, אירוע אחד יכול שיהא מורכב מכמה "מעשים", כאמור בסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורכבים כל אחד מכמה
--- סוף עמוד 685 ---
עבירות. בגין "מעשה" אחד הכולל כמה עבירות יקום עונש אחד, אך בגין כמה מעשים – ניתן להטיל כמה עונשים (ראו עניין גן העיר, פסקה 24). במקרה זה, אף שמעשיו של שטרית עולים כדי אירוע אחד, לי נראה כי כל אחת מפרשות השוחד במקרה זה – השוחד ליורם שטרית, השוחד לכיסוי החוב לבנק הפועלים, השוחד שהופנה לתשלום לחברת שגיא וזה ששולם למשרד האדריכלים – מהווה "מעשה" אחד. לכך תיוודע חשיבות ביחס לעונש ההולם במקרה זה.
אקדים ואומר כי בשים לב לשיקולי הענישה הרלוונטיים לעבירות השוחד ולנסיבות ביצוע העבירות הפרטניות במקרה של שטרית, לא ראיתי להתערב בעונש המאסר בפועל שהשית עליו בית המשפט המחוזי.
דיון
105. על הערך המוגן שנפגע מעבירות שוחד המבוצעות על ידי עובדי ציבור ועל הפגיעה הקשה שהן מסבות למלאכת המינהל הציבורי ולאמון הציבור בו כבר עמדנו, ולא נשוב על הדברים. נפנה על כן לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות שבוצעו בנסיבות דומות לאלו שביצע שטרית. עיון בפסיקת בית משפט זה מלמד כי חלה החמרה מסוימת בענישה בגין עבירת קבלת השוחד, כך שברוב המקרים כולל העונש בגינה רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו למשל ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 88, 90 (10.2.2010); ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 63 (24.6.2009) (להלן: עניין בניזרי)). כך, למשל, בעניין דרעי, הורשע המערער בלקיחת שוחד בסכום כולל של כ-65,000 דולר בתקופה שבה כיהן כמנהל הכללי של משרד הפנים ובהמשך כשר הפנים. בערעור מצא בית משפט זה להקל את העונש ולהעמידו על שלוש שנות מאסר בפועל, חלף 4 שנות מאסר שגזרה הערכאה הדיונית (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 839-837 (2000) (להלן: עניין דרעי). בית המשפט התחשב במקרה זה – כשיקול לקולת העונש – בהתארכותו הבלתי מוצדקת של ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי). בעניין בניזרי קיבל המערער, עת כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלה, שוחד בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים (לצד הבטחה לטובות הנאה עתידיות); ושוחד נוסף בדרך של העברת כספים לישיבה שבראשה עמד בן חסותו בסך של כ-200,000 ש"ח ו-30,000 דולר. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על בניזרי 4 שנות מאסר בפועל (עניין בניזרי, פסקאות 32-31, 36-35, 65. יש לציין כי במקרה זה נקבע כי בניזרי ניסה להשפיע על החלטות פקידי ציבור ועל סדרי המינהל במטרה לסייע לנותן השוחד; והוא הורשע, נוסף על עבירות השוחד, בעבירה של שיבוש מהלכי