"ש: אם אתה מוציא על זה חשבונית, אתה לא צריך לשלם על זה מס?
--- סוף עמוד 349 ---
ת: נכון, אני צריך לשלם. אז אני אומר, למעט ניכוי המס, כל יתר הכסף הועבר למר שטרית. אני הוצאתי חשבונית על 120 אלף דולר, הם שילמו לי 120 אלף דולר בניכוי מס. אמרתי בהתחלה שזה בניכוי מס" (עמ' 319 לפרוטוקול).
60. ראוי להתייחס גם לקביעה כי בנסיבות יש לקבוע שקלנר ידע בזמן אמת על כך שדכנר לא הוציא חשבוניות וכי גם בכך יש לתמוך בגרסתו של דכנר באשר למודעותו של קלנר לתשלומי השוחד. נראה כי מסקנתו זו של בית משפט קמא מבוססת על שני אדנים מרכזיים – ראשית, מסקנתו, הנטועה כדבעי בתשתית הראייתית, באשר למעורבותו הברורה של קלנר בכל ההתקשרויות עם דכנר. ושנית, בדבריה של עמליה פז, מנהלת הכספים של פולאר נדל"ן, על כך שהעובדה כי דכנר לא העביר חשבוניות עבור התשלומים שהועברו לו היתה ברורה ממאזני החברה. נראה, כי יש להבחין בין המעורבות הברורה של קלנר בהסכמי ההתקשרות עם דכנר, קרי, ההחלטה לשכור את שירותיו, להסכים על שכרו, לאשר עבורו תשלומים חריגים וכדומה, לבין המעקב אחר פעולת הנהלת החשבונות שבה נדרש דכנר לנקוט – הוצאת חשבונית (וראו בעניין זה עדותו של קלנר - עמ' 6196 לפרוטוקול). ספרן, אשר היה פחות בכיר מקלנר בשרשרת הניהול העיד את הדברים הבאים בבית המשפט:
"ת: לגבי החשבונית הצגתי פעם שעברה איך עובדות חברות, ובדקתי את זה עם חברים שמנהלים חברות, מנכ"ל חברה אין לו זמן והוא לא צריך לבדוק חשבונית, כל העניין לא בא אלי, זה לא העיסוק שלי, אלא אם כן מישהו בא ואומר יש פה בעיה ואנחנו מבקשים סיוע. כך שכל נושא החשבונית לא רלוונטי בכלל לאיך שאני רואה את זה בזמן אמת" (עמ' 6442 לפרוטוקול).
ספרן גם אמר את הדברים הבאים ביחס להיעדר החשבוניות:
"אני הסברתי שנושא החשבוניות לא הובא לידיעתי אף פעם. כשאומר התובע הוגש בלי חשבונית, בזמן אמת אני לא יודע את זה, לא התעסקתי עם חשבוניות ואני לא יודע על חשבוניות ולא הביאו לידיעתי את נושא החשבוניות. כל נושא החשבוניות הועלה בפניי בפעם הראשונה שנים אחר כך, כשפגשתי את אליאן זיו, שהייתה מנהלת החשבונות של פולאר נדל"ן" (עמ' 6425 לפרוטוקול).
הנה כי כן, ספרן, שכיהן בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל קלדש, טען כי תפקידו אינו כולל מעקב אחר חשבוניות ועל כן לא היתה לו דרך לדעת בזמן אמת על כך
--- סוף עמוד 350 ---
שדכנר לא הוציא חשבוניות אלא אם הגורמים הרלבנטיים היו מיידעים אותו על כך. בתוך כך הכחיש ספרן את דבריה של אליאן זיו, מנהלת החשבונות של פולאר נדל"ן, בחקירת המשטרה, כי פנתה אליו בזמן אמת בעניין החשבוניות. ספרן גם הכחיש את דבריו של פישלר כי אף הוא פנה אליו בעניין זה, אך ספרן לא סייע לו (ראו עמ' 260 להכרעת הדין). חרף האמור, וחרף פקפוקו בגרסתו זו של ספרן, קבע בית משפט קמא, כי לא ניתן לשלול את האפשרות שספרן לא היה מודע למהות התשלומים שהועברו לדכנר. קשה להלום מצב זה, שבו בית משפט קמא מייחס משמעות רבה לכך שדכנר לא הוציא חשבוניות ומבקש לייחס לקלנר מודעות לעובדה זו מכוח קשריו עם דכנר ומעורבותו בהתקשרויות עמו, אך בד בבד נוקט, באותו עניין ממש, גישה שונה במובהק ביחס לספרן. יש לזכור, ספרן כיהן כמנכ"ל קלדש, לחברה זו היה אינטרס ברור לנהל את יחסיה עם דכנר בצורה המסודרת ביותר כדי לזכות בהחזר הוצאות מהזרע (ראו ת/480), אך חרף עובדה זו וחרף העדויות שעלו בהליך כי ספרן היה מודע בזמן אמת לכך שלא הוצאו חשבוניות - נקבע כי לא ניתן לשלול שספרן לא היה מודע למהות התשלומים שהועברו לדכנר. משנתונים אלה בדבר היעדר חשבוניות והאפשרות שספרן היה מודע לכך (הן מכוח תפקידו הן מכך שהוא עודכן בדבר) לא נזקפו לחובתו של ספרן, דומה, אף מקל וחומר, כי הם אינם יכולים לשמש לחובתו של קלנר.
סיכומו של דבר בעניין החשבוניות: בחלק זה, בין היתר, נבחנה השאלה כיצד מסקנתו של בית משפט קמא בדבר היעדר החשבוניות "משתלבת" עם יתר הראיות בתיק. דכנר זכה לתשלום שאושר בוועדת ההיגוי על פי "כללי הטקס". דכנר אינו מספק חשבוניות עבור התשלום שאושר, אך ישנן די ראיות התומכות בכך שלא מדובר בהתנהגות יוצאת דופן מצדו, אלא במעין שיטה שבה נקט מעת לעת. בהמשך, כאשר מתברר שדכנר לא העביר חשבוניות עבור חלק מן התשלומים שקיבל, קלנר מתגייס לעזרת קבוצת החברות בניסיון להביא את דכנר לספק חשבוניות או להחזיר את הסכומים שקיבל. מאמץ זה מסתיים בכך שדכנר מודה בכך שיש לו חובות אישיים כלפי קבוצת החברות. בפנינו טוען דכנר, כי לא הוציא חשבוניות כדי להימנע מתשלום מס עבור תשלום השוחד, אך בפרשת הולילנד הסביר שסכום המס כבר גולם בתשלום שהועבר לו למטרות שוחד.
הגרסה שסיפק דכנר לבית משפט קמא באשר לסיבה שבגינה לא הוציא חשבוניות היא הגיונית כשלעצמה. אך דומה שיש ביתר הראיות והנסיבות שהובאו לעיל כדי לערער על הגיונה של גרסתו, או למצער ללמד כי לא רק גרסה זו מתיישבת עם הראיות בתיק. מסיבה זו, נראה כי בהקשר הכולל של הדברים, אין לייחס משמעות יתרה לכך שלא הוצאו חשבוניות בגין התשלומים שהועברו לדכנר בפרשת הזרע
--- סוף עמוד 351 ---
ושנטען לגביהם כי נועדו לשוחד. נוכח קביעה זו מתייתר למעשה הצורך לדון בטענות של קלנר כי כן הוצאו חשבוניות בעבור חלק מהסכום שהועבר לדכנר.
תשלום שוחד – כתב ההרשאה לתכנון
61. בעניין זה, נקבע כי קלנר העביר לדכנר שני תשלומים המסתכמים לכדי 120,000 דולר כדי שיעבירם, באמצעות רבין, לאפרתי, אשר בתמורה יסייע להזרע בקבלת כתב הרשאה לתכנון מהמינהל. תשלום זה אושר על-ידי ועדת ההיגוי שהוקמה לפי הסכם הזרע-קלדש. בית משפט קמא עמד על שורה של ראיות, שלדידו, תומכות בגרסתו של דכנר ומנגד דחה את טענותיו של קלנר שניסה לערער על היסודות שעליהם ניצבה גרסתו של דכנר.
62. מעבר לסוגיית היעדר החשבוניות, נדבך נוסף עליו התבססה הרשעתו של קלנר בעניין כתב ההרשאה לתכנון היה קיומו של מניע. כידוע, מניע אינו אחד מיסודות עבירת השוחד (ראו, למשל, ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 44 (19.6.2013)), אך הוא יכול לשמש ראייה רלבנטית להוכחת העבירה או אחד מיסודותיה (ראו ד' מנשה "הרהורים בעקבות הכרעות הערכאות השיפוטיות בענינו של אריה דרעי" קרית המשפט ב 329, 357 (2002)). לפי קביעתו של בית משפט קמא, להזרע היה אינטרס כלכלי ברור לקבל כתב הרשאה לתכנון ואין חולק כי המינהל התעכב בהענקת כתב ההרשאה למרות מאמציה הלגיטימיים של הזרע. מכאן, לשיטת בית משפט קמא, שלקלנר היה מניע לפעול בקרב ראשי המינהל, גם באמצעות שוחד, כדי לקבל את כתב ההרשאה. לשם כך, נקבע, הזרע שכרה את שירותיו של דכנר, שכן עוזרו של זה היה רבין – קרוב משפחתו של אפרתי שכיהן בתפקיד מנהל המינהל. נקבע גם, כי מגוון של ראיות נסיבתיות מאששות את גרסתו של דכנר בעניין זה. בית משפט הרחיק לכת וקבע, כי תכניתו זו של קלנר אכן יצאה מן הכוח אל הפועל, ולכן קיבלה הזרע בסופו של יום כתב הרשאה לתכנון. בטרם נבחן קביעה זאת לרקע טענותיו של קלנר, יש לחזור בקצרה על העובדות ולוחות הזמנים בנושא כתב ההרשאה לתכנון.
63. בשנות ה-90 המוקדמות התקבלה במינהל שורת החלטות שהבטיחו הטבות משמעויות לחוכרי מקרקעין שייעודם שונה או לחוכרים שעמם נחתמו הסכמי תכנון. בהחלטה 533 מיום 11.5.1992 (נ/190) נקבע כי חוכר המחזיק בקרקע חקלאית, שייעודה שונה, יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק בקרקע גם לאחר שינוי הייעוד בלי צורך במכרז, וככל שהמחזיק יפונה מהקרקע הוא יהיה זכאי לפיצוי. בהחלטה 582 מיום 15.3.1993 הוחלה החלטה 533 באופן ספציפי על "שטח חוות הזרע וזאת בכפוף לאישור התכנון". החלטה 611 מיום 13.10.1993 קבעה כי האמור בהחלטה 533, ביחס
--- סוף עמוד 352 ---
להטבות שיוענקו לחוכרים בעקבות שינוי ייעוד של מקרקעין, תוענקנה גם לאותם חוכרים, אשר בתיאום עם המינהל, החלו בהליכי תכנון ביחס למקרקעין וזאת אף אם ייעודן טרם שונה. כשנה לאחר שהתקבלה החלטה 611, התקבלה החלטה נוספת – החלטה 640 מיום 6.9.1994 (נ/191), שבגדרה הוחלט שלא להתקשר בהסכמים עם חוכרים לפי החלטות 533 ו-611 למעט במקרים שוועדה מיוחדת המליצה לעשות כן. אותה ועדה מיוחדת, שהוקמה לפי החלטה 640, המליצה ביום 1.1.1995 להחריג את הזרע מהחלטה 640, ולאפשר לה להיכנס בגדרי ההחלטות הקודמות (ובעיקר החלטה 611) שהבטיחה הטבות לחוכר שהחל בהליכי תכנון ביחס לקרקע שיש כוונה לשנות את ייעודה. מן האמור לעיל ניתן בנקל להבין את האינטרס הכלכלי שהיה להזרע בקידום שינוי ייעודם של מקרקעי חוות שלם ובקבלת כתב הרשאה לתכנון. ניתן גם להבין כי בהחלטות שפורטו לעיל כבר נשתלו הזרעים הראשונים בדרכה של הזרע לקבלת כתב הרשאה לתכנון. אין בכך כדי לומר כי הדבר כבר היה בידיה של הזרע אלא רק להבהיר כי היתה במינהל נכונות עקרונית להעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון.
הזרע לא חסכה במאמצים ובמשאבים כדי לקדם את נושא כתב ההרשאה לתכנון ושינוי הייעוד. שירותיו של משרד י' ארנון נשכרו בשנת 1997 כדי לקדם את נושא כתב ההרשאה לתכנון. בשנת 2000 נחתם הסכם קלדש-הזרע שבגדרו נשכרו שירותי קלדש כדי לקדם את שינוי הייעוד של מקרקעי חוות שלם. כזכור, לפי ההסכם, על מנת שקלדש תוכל לפנות להזרע בבקשה לשיפוי עבור הוצאות שהוציאה בפרויקט, היה עליה לאשר כל הוצאה בוועדת היגוי ייעודית שהוקמה לטובת העניין (ת/480).
במסגרת מאמציהן של קלדש והזרע, נשכרו גם שירותיו של דכנר, תחילה בעניין שינוי הייעוד. ביום 27.5.2001 נכרת בין הצדדים הסכם שעניינו במתן "שירותי ייעוץ לשינוי יעוד קרקעות חוות שלם" (ת/325). אין חולק שבהמשך התבקשה מעורבותו של דכנר גם בנושא כתב ההרשאה לתכנון. ככל הנראה, נקודת הזמן שבה הוחלט לגייס את דכנר לפעול גם בעניין כתב ההרשאה לתכנון היתה תחילת חודש יוני 2001, כאשר התקבל בהזרע סיכום פגישה בין ברודנר לבין מנהל מחוז תל אביב במינהל, שבו נכתב כדלקמן (ת/327):
"מנכ"ל חב' הזרע מבקש עפ"י החלטת מועצה 852 לאשר חוזה הרשאה לתכנון לתק' של לפחות שנתיים מהיום, שסופה הקצאת הקרקע לפי תנאי החלטת מועצה 611. הובהר ע"י המינהל כי החלטה 852 הייתה קצובה במועדים אשר לא מומשו. נתבקשה עמדת המינהל לגבי מימוש ההחלטה.
סוכם
--- סוף עמוד 353 ---
המינהל יודיע עמדתו לגבי מימוש החלטת במועצה באמצעות מנהל המחוז".
בעדותו טען דכנר כי לאחר שהתקבל מכתב זה של המינהל, קלנר וברודנר היו "היסטריים" (עמ' 519 לפרוטוקול) ולכן הם פנו אליו ואל רבין כדי שיטפלו גם בכתב ההרשאה לתכנון ולא רק בשינוי הייעוד. דכנר טען גם, כי ברור היה לו שמצופה ממנו לטפל בנושא כתב ההרשאה באמצעות קשריו המשפחתיים של רבין עם אפרתי (עמ' 520-517 לפרוטוקול). אם כן, בראשית חודש יוני 2001 תחום עיסוקו של דכנר בהזרע הורחב גם לעניין כתב ההרשאה לתכנון (וראו לעיל פירוט בעניין ת/328 ו-ת/329). המשך השתלשלות העניינים עד לקבלת כתב ההרשאה לתכנון היה כדלקמן: ביום 17.10.2001 התקבלה במינהל החלטה עקרונית להעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון לתקופה של שלוש שנים (ת/330). ביום 17.1.2002 שלח מנהל מחוז תל-אביב במינהל לברודנר טיוטת חוזה הרשאה לתכנון (ת/331). ביום 28.1.2002, התכנסה ועדת ההיגוי והחליטה לשלם לדכנר סכום של 150,000 דולר, בנוסף על התמורה שנקבעה בהסכם מיום 27.5.2001 (ת/325). בהחלטת ועדת ההיגוי נאמר, כי זכאותו של דכנר לתשלום מותנית בכך שהזרע תקבל כתב הרשאה לתכנון בנוסח המקובל עליה. כזכור, לטענת דכנר, מתוך סכום זה - 120,000 דולר נועדו עבור תשלום השוחד עליו סיכם רבין עם אפרתי, ו-30,000 דולר היוו תמורה עבור עבודתו.
בית משפט קמא קבע, כי ההחלטה להעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון לתקופה של שלוש שנים (תקופה ארוכה מזו שביקשה הזרע) התקבלה בעקבות סיכום מוקדם בין רבין לבין אפרתי כי יועבר לו שוחד, וכי הדבר נעשה בידיעתו ובאישורו של קלנר. אחזור בקצרה על הנימוקים העיקריים של בית משפט קמא לקביעה זו: מתן כתב ההרשאה מהווה שינוי בעמדת המנהל; לא עלה בידי קלנר להצביע על עבודה ממשית שדכנר או רבין ביצעו כדי להביא לשינוי העמדה, ולכן יש ממש בגרסתו של דכנר ששירותיו נשכרו בעניין זה כדי שישחד את אפרתי; לא ניתן טעם טוב לכך שדכנר גויס לטפל גם בכתב ההרשאה לתכנון שעה שמשרד י' ארנון כבר טיפל בנושא, והיה לו אינטרס להגיע לתוצאות נוכח אופי החוזה עמו; סמיכות הזמנים בין שכירת שירותיו של דכנר, מינויו של אפרתי למנהל המינהל, אישור ועדת ההיגוי, קבלת כתב ההרשאה לתכנון; אפרתי נפגש עם קלנר מחוץ למשרדו למרות שלא נהג לעשות כן; כתב ההרשאה לתכנון ניתן להזרע בשעה שבמקביל קודמה תמ"מ 3/5 שאינה עולה בקנה אחד עם תכנית הזרע עבור חוות שלם. בהתבסס על דברים אלה, בית משפט קמא קיבל את גרסתו של דכנר וקבע, כי התשלום שהעבירה קלדש לדכנר לפי החלטת ועדת
--- סוף עמוד 354 ---
ההיגוי ביום 2.6.2002 (ת/333 על סך 341,040 ש"ח מיום 2.6.2002 ו-ת/334א על סך 243,600 ש"ח מיום 24.6.2002) נועד עבור שוחד לאפרתי.
64. האם אכן מסכת הראיות שנפרשה בקשר עם האירועים שתוארו לעיל מוכיחה שלקלנר היה מניע לשחד את אפרתי וכי תשלום השוחד לאפרתי נעשה בידיעתו ובאישורו של קלנר?
הצדדים נחלקו באשר לסיבה שמלכתחילה נשכרו שירותיו של דכנר לפרויקט. בכתב האישום נטען, כי קלנר וספרן שכרו את שירותיו של דכנר כדי שיפעל "לקידום ענייני הזרע באמצעות מתן טובות הנאה כספיות לנבחרי ועובדי ציבור שהיו מופקדים מתוקף תפקידיהם על נושאים הקשורים לניצול קרקעות הזרע". מנגד, טען קלנר, כי העסקתו של דכנר נעשתה משיקולים ענייניים וכי העסקת "פרוייקטורים" למטרות מסוג זה אינה דבר חריג, ולראיה טרם העסקתו של דכנר נשקלה העסקתם של מועמדים אחרים וכי שירותיו של דכנר נשכרו לקידום מטרות דומות בפרויקטים אחרים. כאמור, בית משפט קמא קיבל את עמדת המדינה וקבע כי שירותיו של דכנר נשכרו בשל 'כישוריו לשחד'. קלנר טוען כי קביעה זו אינה מתיישבת עם לוחות הזמנים בתיק ונראה כי יש רגליים לטענה זו.