נראה, כי דברים אלה, בצירוף הרושם הכללי שמתקבל מתמלול השיחה, אכן מלמד על חששו של קלנר מחשיפת הפרשה, מכך ששמו יעלה בה וממשמעות הדברים עבורו. עם זאת, לא נראה כי חששו של קלנר נובע בהכרח מכך שחלקו בפרשת השוחד ייחשף, כפי שהסיק בית משפט קמא. נראה, כי לצד מסקנה זו בהחלט יכולה לעמוד האפשרות, שאף עולה בקנה אחד עם האמור לעיל, כי קלנר – אשר במשך זמן מנסה לגשר ולפשר בין ניצים עסקיים, מבין כי מאמציו העלו חרס, ועתה חששותיו עלולים להתגשם - הפרויקט יפגע, ויש בכך להשליך על אינטרסים כלכליים שלו. נוכח תפקידיו בקבוצת החברות וקשריו עם דכנר, גם קלנר עלול היה להיגרר לתוך הסערה שתיצור פנייתו של דכנר למשטרה – וזאת בין אם היה מעורב בפרשת שוחד ובין אם לאו.
--- סוף עמוד 343 ---
אכן, קלנר פעל באינטנסיביות ואף באובססיביות, אך אין לומר כי התנהלות זו מצביעה בהכרח על מעורבות במעשים פליליים. בנוסף לכל האמור לעיל, בהחלט גם לא ניתן לשלול את האפשרות שההתנהלות האמורה קשורה גם במבנה אישיותו של קלנר, כפי שהוא העיד על עצמו, כמו גם במכלול הנתונים שפורטו.
54. סיכומם של דברים לעניין זה – קלנר פעל באינטנסיביות וייתכן שגם באובססיביות כדי להביא לכך שדכנר יבוא על סיפוקו ולא "יפוצץ" את הפרשה. בית משפט קמא קבע שמאמציו בעניין זה אינם מאפיינים אדם חף מפשע ושקלנר פעל מתוך אינטרס ברור להציל את עורו. אין חולק על התשתית העובדתית המחשידה שבבסיס קביעתו של בית משפט קמא, אך ניתן לחלוק על כך שהמסקנה ההכרחית הנגזרת מהדברים היא שקלנר חשש שתתגלה דבר מעורבותו ומודעותו לפרשות השוחד. הובאו לעיל שורה של ראיות ונסיבות, המעמידות לצד מסקנתו של בית משפט קמא מסקנה הגיונית נוספת – קלנר, בהכירו את דכנר, ידע שיש סיכוי שלפנייתו של דכנר לרשויות יהיו השלכות על הפרויקט, על גורמים ציבוריים, על דכנר וגם על קלנר עצמו. קלנר ניסה למנוע זאת, ואף שניתן לסבור כי ביקש לעשות כן מתוך חשש לחשיפת מעורבותו, ניתן לעמוד גם על מניעים נוספים ש"משתלבים" עם שורת הראיות בתיק ושאינם בהכרח מלמדים על אשמתו של קלנר.
שיחתו של רבין עם עו"ד יצחקניא
55. לבסוף, בית משפט קמא מצא "מלט ולבנים" ל"חומת ההרשעה" של קלנר בשיחה שהתנהלה בין רבין לבין עו"ד יצחקניא ושתוכנה הוקלט ותומלל (ת/479), וכך נאמר בשיחה:
"רבין: עכשיו אתה, עכשיו אמרתי לך, אתה חושב שאביגדור [קלנר] לא ייפגע? אתה יודע מה היה עם אביגדור.
יצחקניא: לא חושב שאביגדור... למה אביגדור צריך...
רבין: מה אתה אומר?
יצחקניא: למה שייפגע?
רבין: כי אביגדור עם שמואל [דכנר] עשו פה פי מיליון ממה שעשו עם הלל [צ'רני], על מה אתה מדבר?
בית משפט קמא דחה את הסבריו של רבין לדברים, שלפיהם דכנר עלול להעליל גם על קלנר ולא רק על צ'רני. עוד קבע בית משפט קמא, כי דברים אלה של רבין מחזקים חיזוק ממשי את גרסתו של דכנר, שכן רבין "אינו חשוד כמי שנשא ו/או נושא עמו בתוכו מטען שלילי כנגד נאשם 2 [קלנר]. אדרבא ואדרבא, נאשם 5 [רבין]
--- סוף עמוד 344 ---
העריך מאוד את נאשם 2 [קלנר]" (עמ' 180 להכרעת הדין). ייתכן שהנחה זו בדבר יחסו של רבין לקלנר היתה נכונה לשלב בו קלנר עבד עמו ועם דכנר, אך לא ברור מה היתה מפת האינטרסים של רבין בשלב שבו דיבר עם עו"ד יצחקניא – שלב שבו כבר היה ברור שישנו סיכוי ממשי שהמשא ומתן בין דכנר לבין צ'רני לא יישא פרי. בנסיבות אלה, יש קושי מסוים להידרש לאמירה שהופרחה לאוויר על-ידי רבין בשעה שבה אף הוא חושש מהצעד הבא שבו ינקוט דכנר. בנוסף, מקריאת התמלול כולו נראה כי ההסבר שהעניק רבין לדברים אינו מופרך. לאורך השיחה רבין מדבר על כך שגורמים חפים מפשע עלולים להיפגע מדבריו של דכנר ושיש להטיל ספק אמיתי בדבריו. בנסיבות כאלה, בהן רבין אינו מדבר מפורשות על כך שקלנר היה מעורב בפעולות פליליות, אין לשלול את ההסבר שנוכח היקף הפעילות המשותפת של קלנר ודכנר, קלנר, כמו גורמים חפים מפשע אחרים, עלול להיקלע לקו האש.
ראיות כלליות לתמיכה בגרסתו של דכנר – סיכום:
56. בית משפט קמא הקדיש חלק ניכר מהכרעת דינו למה שמכונה כאן "ראיות אווירה" - ראיות, שלשיטת בית משפט קמא, יש בהן לתמוך בגרסה הכללית של דכנר, שלפיה קלנר היה מודע לכך שדכנר מקדם את ענייני קבוצת החברות באמצעות תשלומי שוחד, וכי הדבר נעשה באישורו ובהסכמתו. מצאתי, כי קביעתו זו מבוססת, בחלקה, על מסקנות שייתכן שהן הגיוניות וייתכן שהן אפשריות, אך לא מעבר לכך. אין מדובר במסקנות הכרחיות, ויתרה מכך, נמצא שבמרבית העניינים ניתן להעמיד לצידן מסקנות אחרות הגיוניות לא פחות. בחלק זה של הכרעת הדין עמד בית משפט קמא על שורה ארוכה של פרטים, נסיבות והתרחשויות ומצא שבכל אחת מהן ניתן למצוא מסמר, ואף יותר מכך, עליו ניתן לתלות את גרסתו של דכנר, אך כדברי השופט זילברג "ברוב דברים לא תחדל טעות" (ע"פ 26/51 מזרחי נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פסקים ו' 271, 284 (1951) להלן: עניין מזרחי). אמנם בעבר נזדמן לי גם לציין את הדברים הבאים:
"אל לנו, מרוב עצים, להיכשל מראות את היער. גם אם נותר ספק שמא בפנינו 'עץ' זה או אחר, אין ספק כי בפנינו משתרע 'יער'. כדי שאותם ספקות שהתעוררו לגבי כל נתון בנפרד יוכלו להוסיף ולהתקיים וליצור ספק במארג הראייתי הכולל שהניחה התביעה, צריך לקבוע שגם האפשרות של הצטברות הספקות אינה מותירה מקום לספק" (ע"פ 6427/10 דגון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 45 (6.8.2013)).
--- סוף עמוד 345 ---
איני סבור, כי זהו המצב בענייננו, ראשית, מאחר שמסקנתו של בית משפט קמא בחלק זה של הכרעת הדין לא נפגמה 'פגימה קלה בטפל' (עניין מזרחי, שם), אלא נמצא שעיקר המסקנה אינו מבוסס דיו, כנדרש במשפט הפלילי. שנית, אף אם ניתן לומר כי המארג הראייתי מעורר תמונה מחשידה, ואכן כך הוא, ספק אם יש בו כדי לבסס את מסקנתו הנחרצת של בית משפט קמא שלפיה מארג זה תומך בגרסתו של דכנר בעניין מעורבותו וכלל מודעותו של קלנר לפרשות השחיתות. לבסוף, וזה העיקר, יש לזכור שגם בית משפט קמא סבר שהמארג הראייתי הכללי אינו מספיק כדי להביא להרשעתו של קלנר. כמוסבר לעיל, דרכו של בית משפט קמא לבסס את הרשעתו של קלנר התבססה על שני נדבכים – הנדבך הכללי שנדון לעיל, ונדבך נוסף הכולל ראיות למודעותו של קלנר לכל אחד מתשלומי השוחד שיוחסו לו. כלומר, אף בית משפט קמא סבר כי "היער" – הצטברות החשדות שעלו בחלק זה – אינו מספיק כדי להביא להרשעתו של קלנר. הדבר גם עולה בקנה אחד עם עובדת זיכויו של קלנר מאישומים שיוחסו ושלגביהם בית משפט קמא לא מצא חיזוקים ספציפיים.
נראה שניתן לסכם ולקבוע, כי הראיות הכלליות מציירות את התמונה המחשידה הבאה: קלנר, אשר ידע שדכנר ראה בתשלום שוחד דרך לקדם את הפרויקטים השונים, נקט צעדים משמעותיים כדי לנסות ולמנוע חשיפתה של פרשת שחיתות. לאחר שהפרשה נחשפה קלנר הציג גרסה, שנתקלה בקשיים, שבה ניער חוצנו ממעורבות בכל עניין עסקי או ניהולי שהיה בו כדי לקרבו למעגל השוחד. כאמור, זוהי תמונה מחשידה, המוסיפה נדבך מסוים לגרסתו של דכנר, אך עדיין אין בה לבסס את מודעותו של קלנר לכך שדכנר עשה שימוש קונקרטי בתשלומי שוחד במשמרתו של קלנר. קביעתי בעניין זה נבדלת אפוא ממסקנתו של בית משפט קמא במשקל שלהשקפתי יש לייחס לראיות האווירה. במילים אחרות, ראיות האווירה מוסיפות נדבך מסוים לגרסתו של דכנר, אך משקלו של הנדבך נמוך יותר מזה שייחס לו בית משפט קמא.
בחלק הבא נבחן אם, כקביעת בית משפט קמא, יש בראיות מהנדבך השני כדי להוכיח במידה הנדרשת את מודעתו של קלנר לתשלומי השוחד הספציפיים.
הראיות לאירועי השוחד הספציפיים
57. כזכור בפרשת הזרע הורשע קלנר בארבעה תשלומי שוחד – נקבע, כי שניים מתשלומי השוחד ניתנו עבור אפרתי, כדי שיסייע להזרע בקבלת כתב הרשאה לתכנון, ושני התשלומים הנוספים ניתנו אף הם עבור אפרתי, וזאת כדי לסייע להזרע במאבקה
--- סוף עמוד 346 ---
נגד הקמת פארק איילון (תמ"מ 3/5). בפרשת הולילנד הורשע קלנר בשני תשלומי שוחד - נקבע, כי תשלומים אלה הועברו לשטרית כדי שיפעל לאשר תוספת שבס בפרויקט וכדי שיפעל לאישורה של תב"ע ו'. הרשעות אלו באו לאחר שבית משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שהונחה, לצד גרסתו של דכנר, לביסוס האישומים שיוחסו לקלנר בשתי הפרשות. בחלק מהאישומים בית משפט קמא מצא כי לא היה די בראיות כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, את מודעותו של קלנר לתשלומי השוחד, ואילו במקרים הנזכרים נמצא שהראיות שהוצגו אכן מחזקות באופן ממשי את גרסתו של דכנר עד כדי ביסוס הרשעתו של קלנר.
עמדתי לעיל על כך שבית משפט קמא נהג בגמישות יחסית בבואו להכריע איזו ראיה אכן 'מחזקת באופן ממשי' את עדותו של דכנר. כך, למשל, לעיתים בית המשפט ניאות להסתפק בראייה שכל שניתן היה לומר עליה שהיא "מתיישבת" עם גרסתו של דכנר ולא עמד גם על מידת עצמאותה ביחס לגרסתו של דכנר, כפי שעשה במקרים אחרים. הסברתי, ויש מקום לחזור על הדברים, כי כתב האישום נבנה על-פי קווי מתאר שדכנר שרטט בפני המשטרה. דכנר, שהיה מעורב בהיבטים רבים של הפרויקטים, שנחשף למגוון המסמכים שמשמשים כמוצגים בתיק, הוא זה שהניח את אבני הפינה לכתב האישום. בנסיבות אלה, יש קושי להסתפק בראייה "המתיישבת", "משתלבת" או "משתזרת" עם גרסתו של דכנר. במצב הדברים בתיק, היה מקום לבחון אם הראיות שהובאו "מתיישבות" או "משתלבות" בעדותו של דכנר כשלעצמן ומכוחן – שלהן. לא היה מקום להסתפק בראייה המתיישבת עם עדותו של דכנר או תומכת בה רק בגלל הפרשנות או התוכן שדכנר יצק לה. כלומר, נדרש שהתוכן המחשיד הגלום בראייה יהיה עצמאי וחיצוני לדכנר. יש לבחון אם כל ראייה שהובאה כדי לתמוך בגרסתו של דכנר, לבדה, בלי הפרשנות או התוכן שדכנר יצק לתוכה, אכן תומכת בגרסתו של דכנר באופן משמעותי עד כדי אימותה. כך, ייתכן שישנן ראיות חפציות שהן חיצוניות ועצמאיות לגרסתו של דכנר, אך כשהן עומדות לבדן – בלי הפרשנות שדכנר ביקש ליצוק להן – אינן מעוררות חשד ועל כן לא ניתן לומר שהן תומכות באופן ממשי בגרסתו של דכנר. כמו כן, ייתכן שראיות מסוג זה אכן יתמכו כשלעצמן בגרסתו של דכנר, אך הן יתיישבו או ישתלבו גם עם גרסתו של קלנר. גם במצב דברים זה יש קושי לקבוע שראייה כזו יכולה לשמש נדבך משמעותי בהרשעתו של קלנר.
אסכם ואומר, כי דומה שרק ראיות התומכות בגרסתו של דכנר באופן עצמאי, ורק ראיות שיש בהן לתמוך בגרסתו באופן ממשי – עד כדי אימותה, יכולות לשמש כנדבך משמעותי נוסף בביסוס הרשעתו של קלנר מעבר לספק סביר.
--- סוף עמוד 347 ---
אפנה עתה לניתוח הראיות ששימשו לביסוס הרשעתו של קלנר בכל אחת מהפרשות.
פרשת הזרע
58. כאמור, על-פי קביעת בית משפט קמא בפרשת הזרע ניתנו תשלומי שוחד לאפרתי עבור פעילותו בשני תחומים – כתב ההרשאה לתכנון והתנגדות לתמ"מ 3/5.
היעדר חשבוניות
59. אחת הראיות המרכזיות ששימשה את בית משפט קמא בביסוס הרשעתו של קלנר בחלק מן האישומים שיוחסו לו בפרשת הזרע, היתה הטענה כי דכנר לא הוציא חשבוניות עבור התשלומים שנטען לגביהם ששימשו לשוחד. בית משפט קמא קיבל את הסברו של דכנר, כי לא הוציא חשבוניות כאשר הועברו לידיו כספים למטרות שוחד מאחר שהוצאת חשבונית היתה גוררת אחריה חבות במס בעבור "הכנסה" שבפועל אינה הכנסה עבורו. בית משפט קמא קבע כי "העובדה כי עד המדינה נמנע במפגיע מלהוציא חשבונית אינה מעגנת את עדותו בבית-משפט כעדות אמת. עם זאת, עובדה זו משתזרת במארג ראיות המאשימה". בית משפט קמא המשיך וקבע כי "הימנעות עד המדינה מלהוציא חשבונית תומכת בעדותו" (עמ' 186 להכרעת הדין). כפי שפורט לעיל, קלנר ניסה לערער קביעה זו של בית משפט קמא במספר מישורים – ראשית, קלנר ביקש לחלוק על התזה כי אי הוצאת חשבונית עבור תשלום מסוים מחזקת את הטענה שהתשלום נועד עבור שוחד. שנית, נטען כי ממילא סוגיית הוצאת או אי הוצאת החשבוניות אינה נוגעת לקלנר מאחר שלא עסק בנושאים אלה במסגרת תפקידיו הבכירים. לבסוף, קלנר ניסה לערער על גרסתו של דכנר שלפיה אכן לא הוצאו חשבוניות עבור תשלומים אלה.
נראה כי יש קושי לבסס ממצאים על טענתו של דכנר לפיה לא הוציא חשבוניות עבור הסכומים האמורים מאחר שמדובר היה בתשלומי שוחד. "ראייה" זו שעניינה היעדר חשבוניות אינה אלא חלק מגרסתו של דכנר. אין מדובר בראייה חיצונית לגרסתו או ראייה עצמאית: דכנר הוא זה שבחר שלא להוציא חשבונית עבור תשלומים אלו (דבר שהוא בגדר עבירה על החוק) ובהמשך דכנר הוא זה שיצק תוכן להחלטתו שלא להוציא חשבונית. ניתן לדקדק ולומר, כי ישנה ראייה "חפצית" העומדת על רגליה והיא היעדר החשבוניות, אך, כאמור לעיל, ראיה זו – שהיא מעשה ידיו של דכנר – חסרת משמעות בעניינו של קלנר בלי התוכן שדכנר מבקש ליצוק לתוכה. מכאן שאיני
--- סוף עמוד 348 ---
סבור כי יש לייחס משמעות יתרה לכך שראייה זו משתזרת בעדותו של דכנר, שכן היא חלק מעדותו של דכנר.
גם אם נתעלם מן האמור לעיל, באשר לאופייה של הראייה, עדיין נותר לדון בשאלה אם אכן יש הצדקה לקביעה כי ראייה שעניינה "היעדר החשבוניות" תומכת בגרסתו של דכנר. אכן, יש היגיון בקביעה שלפיה דכנר לא רצה לשלם מס בגין תשלום שאינו בגדר הכנסה עבורו, שכן הוא היווה רק צינור או תחנת מעבר בין משחד לבין משוחד. נראה, כי הצבתה של ראייה זו במערכת הנסיבות הכוללת ועל רקע המארג הראייתי בתיק, מלמדת כי זו אינה מסקנה הכרחית. דיון כזה לא התבצע בהכרעת הדין. בית משפט קמא אמנם שטח את טענותיו של קלנר, אך לא קיים בהן דיון. כך, למשל, טענה משמעותית שהעלה קלנר היא שבמקרים שבהם דכנר ביקש, על דעתו, לדחות את מועדם של תשלומי מס, הוא סיווג הכנסה כהכנסה עתידית או כמקדמה ולא הוציא בגינה חשבונית. טענה זו אינה טענה בעלמא והיא נתמכה, למשל, בתרשומת שהעביר רואה החשבון של דכנר למס הכנסה (נ/15). בתרשומת הוסברה שיטת הפעולה של דכנר: בפרויקטים רבים שבהם הוא הועסק, שכרו הותנה בהצלחה, כך שלעיתים נוצרו מצבים בהם היו לו הוצאות – שכר יועצים וכדומה – בטרם קיבל שכר על עבודתו. במקרים אלה, הוסבר בתרשומת, החברה ששכרה את שירותיו של דכנר שילמה לו עבור ההוצאות, ודכנר סיווג "הכנסות" אלה כמקדמות או כהכנסות מראש, כאשר האבחנה בין הכנסות "ממשיות" לבין מקדמות, היא האם הוצאה חשבונית עבור התשלום. גם דכנר עצמו העיד כי זו היתה שיטת העבודה שלו במקרים מסוימים – אי הוצאת חשבונית וסיווג תשלום כמקדמה, זאת כדרך לדחות תשלום מס או כדי להקדים ולקבל חלק משכרו מקום שבו זה הותנה בהצלחה. כלומר, אל מול גרסתו של דכנר לפיה אי הוצאת חשבוניות מלמדת על תשלום שוחד, ניצבות ראיות נוספות – גם מפי דכנר עצמו – כי נהג שלא להוציא חשבוניות מסיבות אחרות שאינן קושרות את התשלום לשוחד. הכרעת הדין אינה מקיימת דיון מספק בשאלה מדוע בין שתי האפשרויות שהועלו באשר לסיבה שבגינה לא הוצאו חשבוניות – יש להעדיף דווקא את האפשרות שלפיה דכנר לא הוציא חשבונית מאחר שדובר בתשלומי שוחד, ומדוע הראיות שהובאו לתמוך באפשרות האחרת אינן מספיקות כדי לערער גרסה זו. לכך יש להוסיף את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שבפרשת הולילנד הורשע קלנר בהעברת תשלומי שוחד לדכנר, שעבורם כן הוצאו חשבוניות. בעדותו בפרשת הולילנד, דכנר אף הסביר, כי בתשלומי השוחד גולמו גם תשלומי המס שהיה עליו לשלם: