פסקי דין

עפ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל - חלק 616

29 דצמבר 2015
הדפסה

--- סוף עמוד 731 ---

שני אלה מהווה "ממצא שלילי" המקים ספק סביר באשר למסירת השיקים (עמ' 42-37 להודעת הערעור של אולמרט).

83. כאמור, גובה הכספים שקיבל יוסי מעד המדינה לא הוכח בראיות אחרות. המדינה לא הביאה כראיה אף לא אחד מהשיקים שניתנו, לטענתה, ליוסי אולמרט. בדפי חשבונות הבנק של עד המדינה נ/568 – המהווים את כלל דפי חשבונות הבנק של עד המדינה, אין בנמצא סדרה של שיקים כפי שטען עד המדינה שהועברו ליוסי אולמרט. זאת להבדיל מאישומים אחרים בתיק, שם אותרו וזוהו שיקים של עד המדינה גם מאותה תקופה. אין מנוס מלהתייחס לראיות אלה.

הצהרת בא כוח המאשימה בעניין אי זיהוי השיקים ליוסי אולמרט

84. במהלך חקירתו הנגדית של עד המדינה בידי בא כוחו של הלל צ'רני, הצהיר בא כוח המאשימה לשאלת בית המשפט, כי בחשבונות כל הבנקים של עד המדינה לא זוהו שיקים שנמסרו על ידו ליוסי אולמרט. וכך הצהיר בא כוח המאשימה לבית המשפט:

"לשאלת בית המשפט, בחשבונות בנק של העד, בנק הפועלים ו/או כל בנק אחר בבעלות ו/או בשליטת העד, לא זיהינו שיקים שנמסרו על ידו ליוסי אולמרט על פי טענתו" (עמ' 1233 ש' 14-13 לפרוטוקול).

והנה, לא זוהו שיקים. לא נמצאו שיקים. בחשבונות הבנק של עד המדינה לא זוהו שיקים שנמסרו על ידו ליוסי אולמרט כטענתו. כעת נשאלת השאלה: האם ממצא שלילי – העדר שיקים – גובר על הודאתו של יוסי אולמרט במשטרה, לפיה קיבל לידיו שיקים?

85. המלומד קדמי עמד בספרו על כך שככלל, עד מוסר על מה שראה ושמע פוזיטיבית. העובדה שעד לא ראה או לא שמע אינה מלמדת שאירוע נתון לא התרחש. זוהי בתמצית משמעותו הבסיסית של הכלל: "לא ראינו אינה ראיה" (קדמי – על הראיות, עמ' 877). ולא למותר יהיה לציין כי דין זה חל גם לגבי מסמך שאין בו יותר ממה שיש בו: "פרוטוקול מישיבת העירייה... יש בו, לכל היותר, משום ראייה לכאורה שהדברים המצויים בו אכן נאמרו... אך אין בו כדי לשמש הוכחה לכך שמלבד הכתוב בו לא נאמרו דברים נוספים ולא ארעו התפתחויות נוספות" (ע"פ 603/92 ברוך נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 114, 118 (1992)). דין זה חל בשינויים המתחייבים גם לגבי היעדר סימנים גופניים וגם לגבי היעדר סימנים פורנזיים (קדמי – על הראיות, עמ'

--- סוף עמוד 732 ---

878). ראו והשוו לע"פ 4912/96 רחמימוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.07.1999), שם נקבע כך:

"הכלל הגדול הוא: לא ראינו אינה ראיה; ובהקשר הנדון כאן, משמעותו היא: ש'העדר' זרעו של המערער על גבי הפריטים הנ"ל - להבדיל מ'הימצאותו' שם - אינו אומר שהוא לא בעל את מ.... זאת, כל עוד לא תהיה עדות האומרת אחרת, כמפורט לעיל" (ראו והשוו גם לע"פ 3132/10 שעלאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 38 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (21.3.2013)).

עמוד הקודם1...615616
617...804עמוד הבא