86. מעטים המקרים שבהם ישנן ראיות ישירות לקיומו של מעשה שוחד אסור. מדובר בעבירה אשר מתאפיינת בכך שלכל הצדדים המעורבים ישנו אינטרס מובהק שהמעשים שמקיימים את יסודות העבירה לא ייחשפו ויוותרו במסתרים. נותן השוחד ומקבלו עושים כל מאמץ כדי לא להותיר "טביעות אצבע" כלשהן בזירת המעשה. במקרים אלה מבוססים כתב האישום וההרשעה, על מארג ראיות נסיבתיות, מארג שבאופן מצרפי אמור לצייר את תמונת ההתרחשות האמיתית. השופט י' דנציגר התייחס בפסיקתו לעניין זה:
"היעדר ראיה ישירה למתן וקבלת שוחד אינה מצב נדיר בעבירות מסוג זה, אשר בדרך כלל מתבצעות במחשכים ובאין רואה תוך מידור מרבית הסובבים והפחתת מספר המעורבים למינימום הנדרש על מנת למזער את הסיכוי לחשיפת העבירות. על רקע תפישה זו נקבע כי אין מניעה שבעבירות שוחד יורשע נאשם בהתבסס על ראיות נסיבתיות ובלבד שאלה מובילות למסקנה היחידה האפשרית בדבר אשמתו. ניתוח הראיות הנסיבתיות בהקשר של עבירת השוחד יעשה לאור 'שורת ההיגיון' ו'ניסיון החיים' כמו גם לאור ההבנה כי בעבירות שוחד רק 'לעיתים נדירות' קיימת 'ראיה מיוחדת'. ברוח זה נקבע כי כל ראיה נסיבתית היא חלק מפסיפס אשר רק התבוננות אינטגרטיבית בכל חלקיו משלימה את התמונה העובדתית לכדי מסכת שלמה וקוהרנטית. קשה לבודד כל אירוע ואירוע, אך גם אין כל צורך בכך, אלא יש לבחון את המקרה בראיה אינטגרטיבית ומקיפה" (ע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (24.1.2011) (להלן: עניין גלעד)) [ההדגשה הוספה – ס.ג'.].
87. סוג נוסף של מקרים שדומני כי ניתן להשוות לאי מציאת השיקים או תמורה כספית בכלל בעבירת השוחד הוא אי מציאתה של גופה בעבירת הרצח. ההלכה
--- סוף עמוד 733 ---
הנוהגת לעניין זה היא שניתן להרשיע בעבירת רצח גם ללא מציאת הגופה על אף שזו מהווה ראייה חשובה הנדרשת לשם ביסוס יסודות העבירה (ע"פ 20/89 אמסלם נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 573 (1990); ע"פ 1688/99 הוכברג נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 356, 366 (2002)). אי מציאת הגופה אמנם מהווה ממצא שלילי או ראייה "חסרה" משמעותית, אולם כאשר ישנן ראיות משכנעות אחרות ניתן יהיה לבסס הרשעה גם ללא מציאתה:
"תיתכן הרשעה [...] כאשר העובדות הן כאלה, עד כי ניתן להניח במידה גבוהה של ודאות, כי הנאשם הרג את הקרבן וסילק את גופתו[...]יסודו של האמור לעיל הוא בהיגיון ובניסיון החיים כפשוטם, כי אלו מלמדים שאי-מציאתה של גופה והיעדרה של עדות ראייה על ביצוע הרצח, אין בהם סוף פסוק, וכי ניתן לגלות באמצעות ראיות חלופיות משכנעות – אף כאשר אלו אינן ישירות – את אשר אירע" (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 138 (1980)).