הספק הסביר הינו חלק בפאזל של התפיסה המשפטית, לפיה אדם יורשע אם משוכנע בית המשפט כי התביעה הוכיחה את אשמתו מעבר לכל ספק סביר, והכוונה היא כי לא כל ספק אשר זרוע בחומר הראיות יביא לזיכויו של נאשם אלא רק ספק שהוא סביר (ראו עמנואל גרוס ומיכל עורקבי "מעבר לספק סביר" קרית המשפט א 229 (2001)). דומה, כי נעשו ניסיונות רבים לעמוד על אופיו והגדרתו של הספק במשפט הפלילי, אולם תוכנו של מושג זה נותר מעורפל: "'הספק הסביר׳ הינו מושג שעיקרו בתחום ההרגשה, המחשבה, הסבירות, ההיגיון הבריא [...] מכל מקום, אין הוא מושג מוחשי״ (מיכה לינדנשטראוס על הספק הסביר – סוגיות נבחרות 9 (2004)).
160. הגם ש"הספק הסביר" אינו מוחשי, ברי, אפוא, כי על הנאשם להציג קו הגנה ממשי, ריאלי, מציאותי, המתקבל על הדעת. טענות בעלמא והסברים ספקולטיביים לא יספיקו.
יפים לעניין זה דברי השופט ש' לוין בספרו "להיות שופט":
"משפטים פליליים מורכבים הם לעיתים מעין תשבץ בלשי. תמיד הפרטים חשובים, אך בסופו של דבר עליך כשופט לגבש השקפה לגבי מה שאירע, ואין זו אלא תחילת הדרך. בשלב השני עליך לבדוק אם השקפתך
--- סוף עמוד 769 ---
הוכחה מעל לכל ספק סביר. לא אחת אירע שהייתי משוכנע על פי ההיגיון שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, אלא שהדבר לא הוכח מעל לכל ספק סביר. במקרה כזה על לזכות את הנאשם" (שלמה לוין להיות שופט 181 (2009)).
161. במקרה שלנו, טענותיו של אולמרט הוכחו כלא נכונות. בכלל חומר הראיות לא נמצא יסוד ושורש לגרסה שאולמרט מעלה. ההגנה לא הצליחה להעלות ספק סביר בראיות התביעה. טענות בעלמא אינן מספיקות. הטענה צריכה להיות הגיונית ואחוזה בראיות, אחרת אין מדובר בספק. במקרה דנא שוכנעתי, כי לא אוכל להעדיף גרסה נטולת שורשים על פני האפשרות שלא נתערערה אף מכוח הספק. משכך הגעתי לכלל מסקנה, כי האפשרות הרביעית שהוצגה היא היא אשר מוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי אולמרט היה מודע לביצוע העבירה.
לסיכום האישום הראשון
162. מכל האמור לעיל: עדותו של אולמרט נמצאה בלתי מהימנה. לטעמי, חומר הראיות אינו מעלה ספק סביר בשאלת הוכחתם של כל יסודות העבירה בהן הואשם אולמרט. אין בפיו של אולמרט טענה כלשהי, הנוגעת לתרחישים נוספים אחרים העשויים היו להתקיים במקרה זה, אשר יש בהם כדי לכרסם בעדויות ובחומר הראיות שהובאו בפני בית המשפט. משכך, לו תישמע דעתי, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור על ההרשעה באישום הראשון.