בית המשפט המחוזי עמד על הקושי בו היתה נתונה זקן עת מסרה גרסה המסבכת את אולמרט, מושא הערצתה, תחת עמידה על אחת מגרסאותיה המוקדמות
--- סוף עמוד 783 ---
בחקירת המשטרה (עמ' 445-444 להכרעת הדין). בית משפט קמא עמד על הלחצים הנפשיים בהם היתה נתונה זקן עת נדרשה להתייחס לכספים אלה בעדותה: "ניתן היה ללמוד ולהתרשם בבימ"ש מעדותה; דברים אלה של הנאשמת הינם תוצר מוצק שנחצב במאמץ מתוכי תוכה. תוצר נכון ומעוגן" (עמ' 445 להכרעת הדין). לקביעות אלה אני מצטרף בפה מלא.
ואם בזאת לא סגי, נראה כי התנהלותה של זקן לשיקים אותם הפקידה בחשבונות בני משפחתה ומשיכתם במזומן, לשם העברתם למסר, מצביעה כי מדובר בכספי שוחד אותם ביקשה לכסות ולהסתיר.
181. לטענת אולמרט, אף לשיטת בית המשפט המחוזי המסקנה, לפיה זקן העבירה למסר 60,000 ש"ח, אינה היחידה המתחייבת מן הראיות. ברם, טענה זו איננה יכולה להתקבל, שכן די בבחינת סעיף זה בשלמותו כדי לשלול טענה זו, לפיה בית המשפט קבע כי קיימת אפשרות סבירה, לפיה הכסף שקע בכיסיה העמוקים של זקן. מקריאת קטע זה בשלמותו עולה, כי בית המשפט המחוזי שלל אפשרות זו. וכך קבע:
"הסנגור המלומד הוסיף וציין, כי בשנת 2004 לא נותרו גירעונות כלשהם בגין מערכות בחירות קודמות, ובנפול הטענה לכיסוי גירעונות, נופלת יחד איתה הטענה להעברת הכספים לעו"ד מסר, לשם כך. אכן, יכול והכסף שקיבלה נאשמת 9 [שולה זקן] מעד המדינה, הועבר ישירות לנאשם 8 [אהוד אולמרט] במזומן. יכול והועבר לאורי מסר, או כנטען על ידי הסנגור, שקע בכיסיה העמוקים של נאשמת 9. ברם, בעדותה בבית משפט לא נתבקשה נאשמת 9 על ידי הסנגור המלומד , להתייחס לנתון זה, ועדותה, מבחינתו, נותרה בשלמותה. ועוד, הסנגור המלומד טען בסיכומיו כי העובדה שנאשמת 9 משכה את סך 60 אלף הש"ח מחשבונות בני משפחתה לשיעורין, ולא בבת אחת, מצביעה על כך שנאשמת 9 השתמשה בכספים אלה לצרכיה האישים, ומשכה אותם בהתאם לצרכים אלה שנתעוררו מעת לעת... דבריו של הסנגור המלומד בהחלט ראויים לבחינה ודיון. הצרה, כי הסנגור המלומד בחר לקבל את דבריה של נאשמת 9 בבית המשפט בשלמותם, משנמנע מלהציג לה תמיהותיה. שוב, אין לו לסנגור המלומד להלין אלא על עצמו. הדברים דומים באירועי השוחד האחרים שיוחסו לנאשם 8, ובעניינם נדרשה נאשמת 9 להעיד. הסנגור המלומד נמנע מלחקור את נאשמת 9 בחקירה הנגדית ולהציג לה עמדתו. מצב דברים זה מוביל למסקנה הכרחית, שהטענות העולות מסיכומיו, אין בהן לכרסם, ולו במעט, בקביעות העובדתיות שיפורטו להלן" [ההדגשה הוספה – ס.ג'.].