--- סוף עמוד 851 ---
היא, אפוא, כי היו ליוסי סיבות טובות שלא לספר לאולמרט על הכספים שקיבל מדכנר, אף לא בדיעבד. באשר לדכנר, הוא היה הצד השני להעברת הכספים. שיקוליו האפשריים באשר לשאלות האם, כיצד ומתי לספר לאולמרט על כך – ידונו להלן.
האפשרות שדכנר לא סיפר לאולמרט על העברת הכספים היא סבירה והגיונית
29. במסגרת הדיון ב"קווים לדמותו" של דכנר – כחלק מהצגת התרחיש לפיו דכנר היה היוזם של העברת הכספים ליוסי – עמדנו על מורכבותו של האיש. בין היתר, הראינו כי דכנר אימץ הזדמנויות שנקרו בדרכו – ואף יצר וזימן לעצמו הזדמנויות כאלה – לשחד. לא בכדי הוא כונה "שוחדניק" ואף "מומחה לשוחד". והכול לקידום האינטרסים האישיים שלו בתמורה. אכן, "עד המדינה היה אינטרסנט אשר בכל צעד ושעל שלו ניכר, כי פעל מתוך טובתו האישית ובוודאי שלא מתוך מניעים אלטרואיסטים" (פסקה 137 לחוות דעת השופט ג'ובראן). בחוות דעתו, מנה חברי דוגמאות נוספות הממחישות זאת: תרומותיו של דכנר ל"יד-שרה", שלא נעשו מטעמי צדיקות או גמילות חסדים טהורה, אם כי אין לשלול שהיו לו גם מניעים שונים, חלקם לגיטימיים [ראו בנקודה זו גם חוות דעת חברי, השופט פוגלמן, בעניין אורי לופוליאנסקי, המערער בע"פ 5076/14 (להלן: לופוליאנסקי), בפסקאות 43-39, 58-53, 95-94]; המאמצים האישיים והכספיים שהשקיע דכנר בטיפוח מערכת היחסים בינו לבין זקן; ואף חשיפת הפרשה מושא ענייננו על ידי דכנר – גם במחיר של פגיעה בידידים קרובים לו כקלנר. מדוגמאות אלה למד חברי, השופט ג'ובראן, כי מדובר באדם "אשר יעשה הכול כדי לרדוף ולהשיג את מטרותיו. אדם נטול עכבות מוסריות ובוודאי לא אדם שישחית את כספו לריק מבלי לצפות לתמורה" (פסקה 137 לחוות דעתו).
מסכים אני עם חברי כי לשיטתו של דכנר "אין ארוחות חינם" (פסקה 139). יחד עם זאת, סבורני כי אדם כדכנר היה יצירתי, מתוחכם ומפולפל דיו כדי שיבקש לגבות את המגיע לו עבור אותן ארוחות בדרכים שונות ואף בזמנים שונים. אין בכך כל סתירה להיותו מוכוון ומונע על ידי מערך שיקוליו האישיים בלבד. אדרבה, הדברים מתיישבים. כאשר מערך שיקוליו של דכנר הוא כה סבוך ומסועף, אין תימה כי התנהגותו לא תמיד ניתנת להבנה ברורה או מיידית. במילים אחרות, המסקנה כי דכנר לא פעל מטוב ליבו כי אם בתחכום ובאופן אינטרסנטי מובהק, וכי תכנן וקיווה "לפרוע" כל שטר שנתן – מקובלת עליי. ועדיין, אין היא מחייבת מסקנה נוספת לפיה מיהר לעשות כן (או כי תמיד הצליח בכך). תחכומו של דכנר, היכרותו את הנפשות הפועלות והבנתו כיצד ומתי נכון לגשת אליהן – כל אלה מלמדים כי בהחלט ייתכן