--- סוף עמוד 924 ---
פניו והתבטאותו בנושא, שיקפו את התמונה כולה: הכיתוב 'שמחיו' אין לו דבר וחצי דבר עם עובד בשם שמחי" (עמ' 572 להכרעת הדין, ההדגשה במקור). עוד קבע בית משפט קמא, כי יש לשלול גרסה זו על רקע העובדה ששמחיוף לא זימן את אותו שמחי לעדות, אף שלטענתו ייתכן שהיה בידי אותו שמחי לנתק את הקשר בינו לבין המחאות הסדרה השנייה, ומאחר ששמחיוף כלל לא חקר את הרב נתניאן אודות האפשרות שהוא מסר או קיבל משמחי את המחאות הסדרה השנייה.
נוכח כל האמור, קבע בית משפט קמא כי הגרסה היחידה המתקבלת על הדעת היא, כי שמחיוף היה זה שמסר את המחאות הסדרה השנייה לרב נתניאן, אשר העבירן לכאקשור ולבר שלום. כאקשור הוסיף את הכיתוב "שמחיו" להמחאות, בהוראת נתניאן, כדי שידעו למי לפנות ככל שתתעורר בעיה. נקבע, כי המסקנה המשפטית המתקבלת מהמסגרת העובדתית שהוצגה לעיל היא כי שמחיוף "קיבל לידיו שיקיים אישיים של עד המדינה המסתכמים לסך של 70,000 ש"ח (ת/106א ו-ת/106ד). משגרסתו של נאשם 10 [שמחיוף] בבית-המשפט נדחתה על-ידי מכל וכל, ניתן לקבוע במידת הודאות הצריכה, כי נאשם 10 [שמחיוף] קיבל את השיקים הפרטיים של עד המדינה כדמי לא ייחרץ".
11. יצוין, כי ההמחאות ת/106א' ו-ת/106ד הן חלק מסדרה של שבע המחאות, ובכתב האישום נטען, כי ארבע המחאות מהסדרה הועברו לשמחיוף כשוחד, אך נקבע כי יש להרשיע את שמחיוף רק ביחס להמחאות שנדונו לעיל. כמו כן, זוכה שמחיוף מאישום שוחד נוסף (המחאה ת/13ב).
טענות הצדדים בערעור
טענות המערער
12. שמחיוף מבסס חלק משמעותי מערעורו על העובדה שנבצר הימנו לחקור את דכנר בחקירה נגדית. שמחיוף עומד בערעורו בהרחבה על משמעותה וחשיבותה של החקירה הנגדית, ועל המעמד שהוקנה לה במשפט הישראלי ובמשפט המשווה. לטענת שמחיוף, אם להיעדר חקירה נגדית יש משמעות "במצב הדברים הרגיל" אזי שבעניינו יש ליתן לנתון זה משמעות יתרה נוכח הבעייתיות שאפיינה את עדותו של דכנר לאורך ההליך בכלל ובעניינו של שמחיוף בפרט. שמחיוף אינו מסתפק בטענה שנוכח הנתונים המצטברים בעניינו - בעייתיות עדותו של דכנר והיעדר חקירה נגדית – יש להתעלם מעדותו של דכנר, וטוען כי יש לקבוע, כי היעדר החקירה הנגדית גם פגע פגיעה של
--- סוף עמוד 925 ---
ממש בהגנתו עד כדי הרעת מצבו. לטענת שמחיוף, חשיבות החקירה הנגדית בעניינו לא הסתכמה בכך שהיה בה כדי להפריך את גרסתו של דכנר ביחס אליו, אלא שהיה בה גם לסייע לו בביסוס טענות ההגנה שהעלה. בתוך כך, מלין שמחיוף על כך שבית משפט קמא, לאורך ההליך, מנע ממנו להעלות טיעונים וכיווני חקירה שעניינם בהפרכת גרסתו של דכנר, וזאת בנימוק, כי ממילא אין בדעתו לייחס משקל לעדותו של דכנר בבירור אשמתו של שמחיוף. לטענת שמחיוף, חרף דבריו, בית משפט קמא נתן גם נתן משקל לעדותו של דכנר בהרשעתו. שמחיוף טוען, כי בסופו של יום עדותו של דכנר היא ה"תשתית ו[ה]יסוד" להרשעתו, "היא מספקת את חומר הגלם הראייתי לבניין ההרשעה" וזאת אף שלשמחיוף לא היתה אפשרות להפריך עדות זו במסגרת חקירה נגדית. כמו כן, לשמחיוף ביקורת כלפי עצם כריתת הסכם עד מדינה עם דכנר.