--- סוף עמוד 936 ---
"בית המשפט:
אם זה באמת פריטת שיקים זה אל"ף, אבל אם זה שוחד, אז בעצם הוא קושר את זה, זה מה שיש לך. מה שרבין עושה, רבין עושה דבר מאוד פשוט, יש את הגרסה של פריטת שיקים, אם הגרסה הזאת מתקבלת, וזו בהחלטה גרסה נאה ביותר, ואני לא אומר את זה בביטול, אני אומר את זה ברצינות, אם הגרסה הזאת מתקבל אז אין כאן שום שוחד, אבל אם הגרסה הזאת לא מתקבלת, אם מתברר שכל השיקים שקיבלת זה שוחד, והוא קושר את זה לשוחד, אז גם זה שוחד. זה מה שרבין אומר" (עמ' 8127 לפרוטוקול).
כלומר, בדבריו כלל בית משפט קמא את האפשרות שגרסתם של שמחיוף ורבין לאירועים לא תתקבל. יתרה מכך, וזה עיקר בעיניי, עדותו של שמחיוף אינה עומדת לבדה, והערכת משקלה התבצעה לרקע מכלול ראייתי שהתגבש בסוף ניהול ההוכחות. רק על רקע מכלול זה ניתן להעריך את משקלה של עדותו וגרסתו של שמחיוף לאירועים, ועל רקע זה מצא בית משפט קמא גרסתו של שמחיוף כלא הגיונית. זהו אכן ההליך שיש לנקוט כדי להעריך את משקלה או מהימנותה של עדות:
"המערער ניסה לתרץ את התנהגותו. השופט דחה את הסברו, אחרי שמיעת כל ההוכחות. זהו ענין של הערכת העדויות" (ע"פ 177/52 מורדוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד(ז) 506, 507 (1953) ההדגשה הוספה).
בעניינו של שמחיוף הוצגה תשתית עובדתית מחשידה, שעל עובדותיה אין חולק: שמחיוף, איש ציבור הממלא תפקידים בכירים בעיריית ירושלים, הודה כי נטל המחאות מנציגם של יזמי פרויקט הולילנד, אשר פעלו בקרב גורמים בעירייה, ובכלל זאת גם אצל שמחיוף, כדי לקדם את הפרויקט. שמחיוף הציג את הסברו לתשתית העובדתית, וזה נמצא בלתי סביר. תוך העלאת גרסתו לדברים, ועוד קודם לכן, נקלע שמחיוף למסכת שקרים וניסיונות כושלים להרחיק עצמו (כמעט) מכל גורם או עניין הקשור בפרויקט הולילנד, ושעשוי היה לקשור אותו לפרשת השוחד. גם אם התנהלות זו אין בה כדי לתמוך ישירות במיוחס לשמחיוף באישום העוסק בהמחאות הסדרה הראשונה, יש בה בהחלט לחזק את מקבץ הראיות המפלילות הקיים נגדו ואשר הוצג לעיל (ראו, למשל, ע"פ 10943/05 לוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 16 וההפניות שם (3.3.2008)).
יודגש, הניתוח הראייתי שנערך לעיל, אינו מבוסס כהוא זה על גרסתו של דכנר. המדובר במקבץ ראייתי המבוסס על עובדות מוסכמות, שקריו של שמחיוף, ניסיונותיו הכושלים והמחשידים להרחיק עצמו מכל פרשת השוחד, הסתירות
--- סוף עמוד 937 ---