--- סוף עמוד 941 ---
לטענת המדינה, מצב הדברים בעניינו של שמחיוף נבדל מזה של שמעוני ושל פולק בכך, שבעניינם לא נמצאו די ראיות עצמאיות, מעבר לעדותו של דכנר, כדי לבסס את אשמתם. כלומר, יש קושי לומר כי פולק, שמעוני ושמחיוף משתייכים לאותה "קבוצת השוויון", באשר הם נבדלים ממנו בסוגיה מהותית – התשתית הראייתית הקיימת בעניינם. נראה, כי במצב דברים זה, יש קושי לומר כי האבחנה בין פולק ושמעוני לבין שמחיוף היא ממניעים פסולים או שרירותיים. לבסוף, להשקפתי, שמחיוף, שעליו הנטל הראייתי לבסס טענה של אכיפה בררנית (עניין סלכגי, פסקה 20), לא עמד בנטל להפריך את טענת המדינה, הנהנית מחזקת חוקיות, באשר לפער הראייתי הקיים בינו לבין פולק ושמעוני (וראו גם בעניין זה את עניין סלכגי, בפסקה 20 וההפניות שם). נזכיר, כי טענותיו של שמחיוף בעניין זה התמקדו במישור העקרוני, ולא הובאו בפנינו טיעונים בעלי משקל שלפיהם אין בינו לבין שמעוני ופולק פערים ראייתיים שיש בהם להצדיק מדיניות אכיפה שונה.
סוף דבר בעניין זה, אינני סבור כי המדינה נקטה בעניינו של שמחיוף במדיניות של אכיפה בררנית מטעמים פסולים או שרירותיים שיש בהם להצדיק להחיל על נסיבות המקרה דוקטרינה של הגנה מן הצדק. משכך, דין טענותיו של שמחיוף בעניין זה להידחות.
סיכום – הערעור על הכרעת הדין
27. שמחיוף הורשע בפסק דינו של בית משפט קמא בעבירה של לקיחת שוחד בסך של 165,000 ש"ח בשתי סדרות של המחאות: הסדרה הראשונה בסך של 95,000 ש"ח והסדרה השנייה בסך של 70,000 ש"ח.
ביחס להמחאות הסדרה הראשונה, אף אני, כבית משפט קמא, סבור כי עלה בידי המדינה להוכיח מעבר לספק סביר כי מדובר בתשלומי שוחד שהועברו מדכנר לשמחיוף. התשתית הראייתית שהעמידה המדינה ביחס להמחאות אלה כללה ראש וראשונה את הודאתם של שמחיוף ורבין, כי רבין אכן העביר לשמחיוף, בהיותו נושא בתפקידים ציבוריים בעירייה, את המחאותיו של דכנר, וכי שמחיוף פרט אותן בגמ"ח "קרן ברכת משה". לתשתית מוסכמת זו, הצטרפה מסכת גרסאותיו הבעייתיות של שמחיוף ביחס למעורבותו בפרויקט הולילנד והיכרותו עם יזמיו. מנגד, לא עלה בידי שמחיוף לבסס את גרסתו, כי קיבל לידיו את המחאותיו של דכנר מסיבה עניינית שאינה מבססת מעשה פלילי.
--- סוף עמוד 942 ---
נזכיר, כי ביחס לאישום זה, הורשע שמחיוף גם בעבירה של הלבנת הון. בית משפט קמא לא נימק בהרחבה את הרשעתו של שמחיוף בעבירה זו, וגם שמחיוף לא העמיד טיעון משמעותי בעניין זה. בכל מקרה, לא מצאתי עילה להתערבות במסקנתו של בית משפט קמא ביחס לעבירה זו, שכן כפי שטענה המדינה בסיכומיה לבית משפט קמא, בכך שפנה עם ההמחאות לגמ"ח "קרן ברכת משה", ניסה שמחיוף להסוות את כספי השוחד שהועברו אליו, ובכך עבר על הוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.