ביחס להמחאות הסדרה השנייה סברתי, בניגוד לבית משפט קמא, כי התשתית הראייתית אינה מוכיחה מעבר לספק סביר את אשמתו של שמחיוף. כזכור, התשתית הראייתית בעניין ההמחאות מהסדרה השנייה אינה כוללת ראיות לכך שהמחאות אלה אכן עברו תחת ידיו של שמחיוף, וממילא לא הוכח כי רבין או דכנר מסרו לו המחאות אלה. בנסיבות אלה, ונוכח התשתית הראייתית שהונחה בעניינו של שמחיוף, סברתי כי ישנה אפשרות, ולו דחוקה, שהמחאותיו של דכנר הועברו לרב נתניאן בנסיבות שאינן קושרות את שמחיוף לפעילות פלילית, אף אם הוא אכן הגורם שחיבר בין דכנר לבין הרב נתניאן. בעניין זה, ייתכן גם שהיעדר חקירה נגדית אכן פגע בהגנתו של שמחיוף, שכן כך נמנעה ממנו האפשרות לנסות ולבסס קשר אחר בין דכנר לבין הרב נתניאן.
נוכח כל האמור, אציע לחבריי להותיר על כנה את הרשעתו של שמחיוף בעבירות שיוחסו לו בגין המחאות הסדרה הראשונה, ולזכותו מן העבירות שיוחסו לו בגין המחאות הסדרה השנייה.
הערעור על גזר הדין
28. כזכור, שמחיוף הורשע בבית משפט קמא בשתי עבירות של לקיחת שוחד בסך כולל של 165,000 ש"ח ועבירה של הלבנת הון. בית משפט קמא קבע, כי מתחם הענישה בעניינו של שמחיוף נע בין שנתיים לחמש שנים, וכי הקנס המקסימאלי הראוי בנסיבות העניין עומד על 600,000 ש"ח. לבסוף הושתו על שמחיוף העונשים הבאים: עונש מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל; קנס בסך 300,000 ש"ח; וחילוט רכוש בשווי של 165,000 ש"ח.
בקביעת מתחם העונש ההולם בעניינו של שמחיוף התחשב בית משפט קמא בכך שבסופו של יום לא ניתן היה לקבוע כי השוחד שקיבל הוביל אותו "לפעול למתן הקלות והטבות ליזמי פרויקט הולילנד, תוך סטייה ברורה מן השורה" (פסקה 99 לגזר
--- סוף עמוד 943 ---
הדין). כן נשקלה הטענה, כי לפי גרסתו של דכנר, שמחיוף התחלק בסכומי השוחד עם פולק ולא ניתן לקבוע איזה חלק מסכום השוחד נותר בידיו של שמחיוף בסופו של יום.
בבואו לקבוע את עונשו של שמחיוף בתוך המתחם, עמד בית משפט קמא על הפגיעה שספגה משפחתו בעקבות חשיפת הפרשה ועל כך שהרשעתו פגעה במעמדו ובשמו בקרב הציבור אותו שירת במשך שנים. בית משפט קמא עמד גם על כך ששמחיוף ודאי יתקשה להשתקם מבחינה מקצועית לאחר שחרורו ממאסר. בית משפט קמא סבר, כי יש לשקול לזכותו של שמחיוף גם את חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים כמו גם את העובדה שזוכה מחלק מהאישומים שיוחסו לו. לבסוף, בית משפט קמא התייחס גם לדבריהם של עדי האופי שבאו לדבר בזכותו של שמחיוף. מנגד, בית משפט קמא עמד על חומרת המעשים בהם הורשע שמחיוף אשר נטל לעצמו שוחד למען בצע כסף ותו לא. בית משפט קמא זקף לחובתו של שמחיוף את העובדה שהוא לא קיבל אחריות למעשיו ואף בחר לשתוק ולכזב בחקירותיו במשטרה.