כ"ב. אף העמדות השונות במשפט האירופי - המשפט המדינתי ומשפט האיחוד - נסקרו בפסק הדין הקודם. לא אחזור על אשר נאמר ואוזכר שם, ואולם אדגיש כי בשנים שחלפו מאז ניתן פסק הדין הקודם חזר בית המשפט האירופי לזכויות האדם במספר רב של החלטות על קביעותיו הקודמות, לפיהן סעיף 8 לאמנה האירופית להגנה על זכויות האדם, המכיר בזכות לחיי משפחה (“Everyone has the right to respect for his private and family life…”) אינו מחייב מדינות לאפשר חיי משפחה בתחומן דווקא:“Article 8 cannot be considered to impose on a state a general obligation to authorize family reunion in its territory” (Makuc v. Slovenia, 26828/06 (2007)) ובמקום אחר:
“The court observes that where immigration is concerned Article 8 cannot be considered to impose on a state a general obligation to respect immigrants’ choice of the country of residence to authorize family reunion in its territory” (Z. and T. v. The United Kingdom, 27034/05 (2006)).
--- סוף עמוד 111 ---
(ראו גם Priya v. Denmark, 13594/03 (2006); Haghighi v. The Netherlands, 38165/07 (2009) עוד ראוL. Orgad, “Illiberal Liberalism: Cultural Restrictions on Migration and Access to Citizenship in Europe”, 58 Am. J. Comp. L. 53, 91 (2010); L. Orgad, “Love and War: Family migration in time of National Emergency”, 23 Geo. Immigr. L. J. 85 (2008); גם המחברות רות לפידות ועפרה פריזל סוברות כי אין במשפט הבינלאומי זכות לאיחוד משפחות (“Some Reflections on Israel’s Temporary Legislation on Unification of Families”, Israel Law Review 43, 457, 467 (2010)) אם כי לשיטתן קיימת בענייננו בעיה של פגיעה בשויון).
כ"ג. אינני בא לומר, כי סקירה זו מהוה תיאור ממצה של המצב במשפט המשוה בכל הנוגע לאיחוד משפחות. מעבר לאותם מקורות שהציג הנשיא ברק בתמיכה לגישתו בפסק הדין הקודם, ניתן להתייחס גם לפסק דינו של בית המשפט העליון באנגליה (The Supreme Court) אשר קבע לאחרונה (12.10.11), כי בדין פסל בית המשפט לערעורים (Court Of Appeals) חוק האוסר איחוד-משפחות של בני זוג זרים בגילאי 21-18, שנחקק כדי להילחם בתופעה של נישואים כפויים - בהיותו פוגע בזכויות יסוד באופן שאינו מידתי (ראו, בהתאמה,R. v. Secretary of the State for the Home Department [2011] UKSC 45 וכןQuila v Secretary of State for the Home Department, [2010] EWCA Civ. 1482 (21/12/2010)). אף אם נסיבות המקרה שם שונות מהמקרה שלפנינו בכל הנוגע לניתוח המידתיות (הן בכל הנוגע להוכחת הקשר הרציונלי בין הוראות החוק למטרתו, והן בכל הנוגע לאינטרסים המונחים על כפות המאזניים), יש בפסק הדין כדי ללמד על היקפה הראוי להגנה של הזכות לחיי משפחה. ואולם, כאמור, מטרתי בסקירה זו היא ביסוס הטענה לפיה, במבט השוואתי רחב, ההגנה על הזכות לאיחוד משפחות אינה באותה רמה ועוצמה, ובודאי שאינה באותו קונסנזוס, כמו ההגנה על עצם הזכות לחיי משפחה (לסקירה נוספת של שיקולים הנוגעים לדיני הגירה לישראל ראו שלמה אבינרי, ליאב אורגד ואמנון רובינשטיין בנייר העמדה "התמודדות עם הגירה גלובלית: מתווה למדיניות הגירה לישראל" (ר' גביזון עורכת, מרכז מציל"ה, תשס"ט); ראו גם י' זילברשץ, "על הגירת זרים שאינם יהודים לישראל - פתיחת דיון: בעקבות בג"צ חוק האזרחות והכניסה לישראל", משפט וממשל י' (תשס"ז) 87).