--- סוף עמוד 19 ---
שהחוק גם אינו פוגע בזכויותיהם של אזרחי ישראל המעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עמדתם העקרונית היא שאת חוק היסוד יש לפרש על פי ההסכמה החברתית ששררה בעת היווצרותו. על פי הסכמה זו יש ליתן לזכות לכבוד האדם את מובנה הגרעיני הכולל הגנה מפני הפגיעות המובהקות בכבוד האדם – פגיעות גופניות נפשיות, השפלה, ביזוי וכיוצא באלה, ואין מקום לכלול בו את מלוא היקפה של הזכות לשוויון או של הזכות לחיי משפחה. לטענתם, הן ההיסטוריה החוקתית והן כוונת הרשות המכוננת האובייקטיבית והסובייקטיבית תומכות במסקנה זו. שלישית, טענת המשיבים היא שכלל אין צורך להידרש לשאלה באילו נסיבות מגעת פגיעה בשוויון כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד, שכן החוק כלל אינו פוגע בשוויון. ההבחנה אליה נדרש החוק הינה הבחנה עניינית ומוצדקת בנסיבות העניין, והיא השתייכות לישות מדינית המצויה בעימות מזוין עם מדינת ישראל. לשיטת המשיבים, הפלייה פסולה קיימת רק מקום בו מוענק יחס שונה לאזרחים, מחמת שונות שאינה רלוונטית (כגון מין, דת, גזע, ולאום). אלא שהחוק כלל אינו עורך הבחנות על בסיס תכונותיהם של בני הזוג הישראלים, כי אם הבחנה המושתתת על מאפיינים מסוימים של בן הזוג הזר. לפיכך, אין בסיס לטענת ההפליה ולטענה בדבר פגיעה בזכות החוקתית לשוויון. רביעית, מוסיפים המשיבים וטוענים, החוק אינו פוגע אף בזכויות יסוד אחרות המעוגנות בחוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך, לא נפגעת, להבנתם, זכות העותרים לחירות, שכן אין פגיעה בחירות בדרך של מאסר, מעצר, הסגרה וכיוצא באלה. גם הזכות לפרטיות אינה נפגעת, שכן החוק מונע מתן הטבות בתחום ההגירה בלבד, ואינו פוגע במרחב הפרטי לבחירת בן זוג. בכל הנוגע לזכות לחיי משפחה, טוענים המשיבים כי הוראת השעה "איננה מונעת התקשרות לחיי משפחה, איננה מונעת בחירה אוטונומית בבן הזוג, ואיננה מאיינת את הזכות לחיי משפחה מעיקרה, אלא היא אינה מאפשרת את מימושה של הזכות במדינת ישראל דווקא" (פיסקה 35 לתגובה מיום 3.11.2005). אם כן, החוק אינו מונע בחירה של בן הזוג, אלא אך אינו מאפשר את מימושה של הזכות בישראל דווקא. מימוש זה אינו מוגן על-ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אשר לאמנות הבינלאומיות אליהן מפנים העותרים, טוענים המשיבים כי אלה אינן חלק מהמשפט הישראלי הפנימי, וכי גם הוראותיהן לגופן כפופות למגבלות של בטחון לאומי. לטענתם, המשפט הבינלאומי מגן על זכותו של אדם השוהה במדינה לצאת ממנה ולנוע בה בחופשיות, אך זכות הכניסה למדינה יוחדה לאזרחי המדינה בלבד. המשפט הבינלאומי ההסכמי העוסק בהגנה על התא המשפחתי, אינו קובע חובה על המדינה לאפשר כניסת בן הזוג הזר לשטחה לשם השתקעות בה. גם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מאפשר לכל אדם לצאת מישראל (סעיף 6(א)), אך מתיר רק לאזרח להיכנס