לפיכך, ימנע בית-המשפט מליישם את מבחני המידתיות באורח מכני או מילולי, בעת שהוא בא להכריז על בטלותו של חוק. היטיב לנסח זאת בית-המשפט העליון בקנדה בעת שקבע כי :
The impairment must be "minimal", that is, the law must be carefully tailored so that rights are impaired no more than necessary. The tailoring process seldom admits of perfection and the courts must accord some leeway to the legislator. If the law falls within a range of reasonable alternatives, the courts will not find it overbroad merely because they can conceive of an alternative which might better tailor objective to infringement.
--- סוף עמוד 268 ---
(ראו: RJR – MacDonald Inc. v. Canada [1995] 3 S.C.R 199, 342 וכן עניין Libman הנ"ל).
מבחני המידתיות חוברים יחד לבדיקת היחס שבין תוחלת הפגיעה בזכות מוגנת, לאמור, עוצמתה של הפגיעה ומידת הסתברותה, לבין תוחלת התועלת הגלומה בתכלית הראויה של החוק.
14. מסכים אני לקביעת חברַיי כי לעניין תנאי המידתיות נתקיימו שני מבחני המשנה הראשונים. ראשית, כי מתקיים קשר רציונלי בין מטרת החוק לבין האמצעים שנבחרו על-ידו. "האיסור על כניסתם של בני הזוג הזרים לישראל" – כך קובע הנשיא – "מונע את הסיכון הנשקף מהם. מי שאינו מצוי בישראל אינו יכול להוביל בישראל טרוריסט בדרכו לבצע את זממו". גם העובדה שניתן היה להגשים את תכלית החוק, על-ידי שימוש באמצעים נוספים שאינם ננקטים, אינה מצביעה בהכרח על-כך שהאמצעי שנבחר אינו רציונלי.
לעניין מבחן המשנה השני, קובע חברי הנשיא, כי השוואה כוללנית גרידא בין פגיעתו של "האיסור הגורף", כהגדרתו, החל על בני-הזוג הזרים, להיכנס לישראל, לבין האפשרות לערוך בדיקה אינדיבידואלית, באשר לסיכון הביטחוני הנובע מכל אחד מבני-הזוג המבקשים להיכנס לארץ – אכן תלמד, בהכרח, כי הבדיקה האינדיבידואלית – פגיעתה פחותה. אלא, שאין זו ההשוואה הרלבנטית. "השאלה היא" – מבהיר הנשיא – "אם ניתן להשיג, באותה המידה, את תכליתו של החוק על-ידי השימוש באמצעי הפחות פוגעני". לתפישה זו שותף, למשל, גם בית-המשפט בקנדה, שהציע כי הפגיעה אינה צריכה להיות זו הפחותה ביותר האפשרית, אלא הפחות פוגענית בהתחשב בתכלית החקיקתית ובאינטרסים אחרים (ראו: Edwards Books and Art Ltd. v. R. [1986] 2 S.C.R. 713). די בכך שהמדינה תבהיר מדוע אמצעי אלטרנטיבי לא יהא כה אפקטיבי בקידום התכלית החוקית כמו האמצעי שבמחלוקת, כדי שתמלא אחר מבחן המשנה השני. בעניין זה קובע חברי הנשיא, בצדק, כי הבדיקה האינדיבידואלית אינה מגשימה את מטרת החוק באותה המידה כמו האיסור הגורף. "לאור הערך המרכזי של חיי אדם שהחוק בא להגן עליו, ברי כי האיסור הגורף יהא תמיד יעיל יותר – מבחינת הגשמת המטרה של הקטנת הסיכון הבטחוני ככל האפשר – מהבדיקה האינדיבידואלית". מסקנתו היא, לפיכך, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, הבדיקה האינדיבידואלית אינה מגשימה את התכלית החקיקתית באותה מידה כמו האיסור