90. ניתן כמובן לטעון, כי המטרה עליה עמדנו – להקטין ככל האפשר את הסיכון הביטחוני הנשקף מבני הזוג – אינה מטרתו של החוק, וכי מטרה זו היא הקטנת הסיכון הביטחוני במידת מה, ולא ככל האפשר. על פי קו טיעון זה, ההיתר לשהייה בישראל הניתן לתושב אזור שגילו מעל 35 שנים ותושבת אזור שגילה מעל 25 שנים (סעיף 3 לחוק) מצביע על כך שתכליתו של החוק לא היתה להקטין ככל האפשר את הסיכון הביטחוני, וכי החוק מסתפק בהקטנה פחותה מכך. כן ניתן להצביע על ההיתר הניתן לשהות בישראל לשם עבודה בישראל. על טיעונים אלה ודומיהם ניתנה, לדעתנו, תשובה מניחה את הדעת של המדינה. היא הצביעה על הסיכון הביטחוני המופחת הנובע כאשר בני הזוג הם בגיל מבוגר יותר, וכן על הסיכון המופחת מתושבי האזור העובדים בישראל. נימוקים אלה מקובלים עלינו. לדעת המדינה, הסיכון העיקרי נובע מבני זוג צעירים השוהים דרך קבע בישראל. זו הערכה ביטחונית, אותה עלינו להניח כבסיס להכרעתנו (ראו פרשת בית סוריק, עמ' 842, והאסמכתאות המובאות שם). יטען הטוען: הקטנת הסיכון הביטחוני ככל האפשר אינה תכלית "ראויה"; אין היא רגישה
--- סוף עמוד 79 ---
מספיק לזכויות האדם. התשובה על טיעון זה הינה כי אין לראות ברצון להשיג ביטחון ככל האפשר – ביטחון שנועד להגן על חיי אדם – כתכלית שאינה ראויה. עם זאת, עדיין יש מקום לבדיקה, אם תכלית ראויה זו היא מידתית, שכן אין היא מתחשבת באופן מידתי בהיקף הפגיעה בזכויות האדם. "המקום הגיאומטרי" לבחינתה של טענה זו אינו במסגרת השאלה אם התכלית היא "ראויה", אלא במסגרת השאלה אם האמצעי שנבחר הוא מידתי (במובן הצר). לבחינה זו נעבור עתה.
4. מידתיות האם ננקט אמצעי מידתי (במובן הצר)
(א) האם המעבר מבדיקה אינדיבידואלית לאיסור גורף הוא מידתי?
91. הגענו לשלב המכריע בבחינה החוקתית בעתירות שלפנינו. השאלה הינה אם האיסור הגורף הוא מידתי (במובן הצר)? האם היחס בין התועלת הצומחת מהשגת התכלית הראויה של החוק (להקטין ככל שאפשר את הסיכון מבני הזוג הזרים בישראל) לבין הנזק לזכויות האדם הנגרם על ידו (פגיעה בכבוד האדם של בן הזוג הישראלי) הוא מידתי? אמת המידה בה עלינו לנקוט היא ערכית. עלינו לאזן בין ערכים ואינטרסים מתנגשים, וכל זאת על רקע ערכיה של שיטת המשפט הישראלית. ודוק: השאלה הניצבת לפנינו איננה ביטחון לתושבי ישראל או שמירת כבוד האדם של בני הזוג הישראלים. השאלה אינה חיים או איכות חיים. השאלה הניצבת לפנינו היא מצומצמת הרבה יותר. היא זו: האם תוספת הביטחון המתקבלת במעבר מהבדיקה האינדיבידואלית המחמירה ביותר האפשרית על-פי הדין של בן הזוג הזר לאיסור גורף על כניסתו לישראל עומדת ביחס ראוי לתוספת הפגיעה בכבוד האדם של בני הזוג הישראלים המוסבת בשל מעבר זה?