"אשר על כן, סמכות המשיב ליישם את תקנה 119 לתקנות ההגנה עולה בקנה אחד עם הדין החל באזור וכן עם הוראות הסכם הביניים. עוד אציין כי מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה קבלת פרשנות העותרים את הוראות הסכם הביניים והדין החל באזור תביא למתן 'חסינות' רחבה מפני תחולתה של תקנה 119 לכל מפגע פוטנציאלי המתגורר בשטח A, תוצאה אשר אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה ההרתעתית של תקנה 119. לפיכך, אינני סבור כי בעת הפעלת סמכותו לפי תקנה 119 נדרש המשיב לשקול, במנותק משאלת ההרתעה, את מיקומו הגיאוגראפי של הבית המיועד להריסה".
306. העיקרון של הפעלת סמכות על ידי ישראל או רשויות ישראליות, כאשר מדובר בפגיעה בביטחון ישראל או בפגיעה בישראלים, "תורגם" על ידי מפקד האזור לחקיקת ביטחון, בדמות סעיף 10(ו) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009 (אשר החליף את הוראת סעיף 7 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), תש"ל-1970, שהיה בנוסח דומה, למעט, כמובן, עניין ההתייחסות לשטח A; ראה הציטוט אצל דרורי, חקיקה, בעמ' 227), אשר זהו לשונו (ההדגשה הוספה):
"(א) בית משפט צבאי מוסמך לדון בכל עבירה שהוגדרה בתחיקת ביטחון ובדין.
(ב) יצא נאשם חייב בדינו על עבירה לפי הדין, יהיה בית המשפט הצבאי מוסמך להטיל עליו עונש שאינו עולה על העונש שבית משפט שכונן לפי דין מוסמך להטילו באותו מקרה, והוא כשאין הוראה אחרת בתחיקת הביטחון.
(ג) לעניין סעיף קטן (ב) אחת היא:
--- סוף עמוד 175 ---
(1) אם העבירה נעברה לפני כניסת כוחות צה"ל לאזור או לאחר מכן;
(2) אם סמכות הדיון בעבירה יוחדה לבית משפט או לבית-דין מיוחד.
(ד) בדונו בעבירה על פי הדין יהיו לבית המשפט הצבאי, בנוסף על הסמכויות שבתחיקת הביטחון, גם כל הסמכויות שהיו נתונות לבית משפט מקומי כמשמעו בצו בדבר בתי המשפט המקומיים (יהודה והשומרון) (מס' 412), התש"ל-1970, אילו היה דן בעבירה.
(ה) בית משפט צבאי מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א) גם את מי שעשה מחוץ לאזור מעשה שהיה מהווה עבירה אילו נעשה באזור והמעשה פגע או היה מיועד לפגוע בביטחון האזור או בסדר הציבורי.
(ו) בית משפט צבאי מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א) גם את מי שעבר באזור A עבירה, אשר פגעה או נועדה לפגוע בביטחון האזור".
ט.3.6.6 סיכום ביניים
307. סיכום המקובץ עד כה, הוא זה:
דיני העונשין של מדינת ישראל – כמו כל יתר שיטת המשפט הישראלי (למעט חריגים, שאין כאן המקום לפרטם) – מעולם לא הוחלו טריטוריאלית על שטחי יהודה ושומרון; אלא, הם הוחלו ויושמו באופן פרסונאלי, על ישראלים הנמצאים שם. ואילו פלסטינים, תושבי שטחים אלה, היו כפופים, למן היום הראשון של כינון שלטון צה"ל ביהודה ושומרון, דהיינו: מיום כח באייר תשכ"ז (7.6.1967) ואילך, לתחיקת הביטחון ולדין המקומי, שעמד בתוקפו ערב החזקת שטחים אלה על ידי כוחות צה"ל, במלחמת ששת הימים, ככל שלא חלו בו שינויים.