319. הלכה למעשה, קיימות עבירות פליליות הקבועות בדין הירדני ובמקביל עבירות פליליות המוסדרות בתחיקת הביטחון, ובמיוחד בצו בדבר הוראות ביטחון, שהוזכר לעיל והציטוט של התוספת השלישית שלו, בפיסקה 316 לעיל.
320. כפילות זו אינה מעוררת קשיים משפטיים מיוחדים, מפני שחקיקתה של הרשות הפלסטינית, בשום מצב, אינה אמורה לסתור את הסכם הביניים והצהרת העקרונות,
--- סוף עמוד 182 ---
להם מחויבת הרש"פ, כפי שגם כתב המצהיר מטעמה ד"ר בראק (ראה: פיסקה 258 לעיל).
אזכיר, בהקשר זה, את פיסקה 4 לסעיף XVIII, שכותרתו "סמכויות חקיקה של המועצה", ואשר זו לשונו:
"4. א. חקיקה, לרבות חקיקה המתקנת או מבטלת חוקים או צווים צבאיים קיימים, אשר חורגת מסמכות המועצה או שמסיבה אחרת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הצהרת העקרונות, הסכם זה או כל הסכם אחר שעשוי להיות מושג בין הצדדים במהלך תקופת הביניים, תהיה נטולת תוקף ובטלה מעיקרה".
(וראה הדיון על כך לעיל בפיסקה 263 (שם צוטט חלקו האחרון של הסעיף בנוסח שבאנגלית) ואילך, וההתייחסות לנושא זה במאמרו של זינגר, כמובא, שם, בפיסקה 267 לעיל).
321. ברם, כדי "להתגבר" על הסעיף האמור של הסכם הביניים, מנסה הרש"פ, בטיעונים בפניי, לתת לחוק הפלילי, החל בשטח הנתון למרותה (לשיטתה), פרשנות הנוגדת את תחיקת הביטחון, ואת הסכם הביניים, כך שלפי השקפת הרש"פ לפנינו שתי מערכות דינים מקבילות:
המערכת האחת, היא המערכת הפנימית של הרש"פ, אשר "לשיטתה" רואה במדינת ישראל אויב, ודנה את משתפי הפעולה עם מדינת ישראל כבוגדים.
המערכת האחרת – שהיא זו שעומדת ביסוד הסכם הביניים – רואה בחיוב שיתוף פעולה עם מדינת ישראל, או סיוע בפעולות כנגד פעילי טרור.
הגדרת עבירה מסוימת ברשימת העבירות הביטחוניות שבסמכות ישראל עדיין לא תמנע מן הרשות, לשיטתה, את העמדתם לדין של "בוגדים", על פי החקיקה הירדנית הקיימת בשטחה, והמחייבת את תושביה, כאשר "בגידה" תחשב לצורך העניין כשיתוף פעולה עם ישראל.
--- סוף עמוד 183 ---
אכן, לפי תחיקת הביטחון, לא תהא כל עבירה במעשיו של אותו "בוגד" והוא לא יועמד לדין בבית משפט ישראלי, אך הרשות תעמידו לדין בהתאם לחקיקה הירדנית (או הפלסטינאית) הקיימת בשטחה.
322. דוגמא לכך הינה עבירה על סעיף 111 לחוק הפלילי הירדני, מס' 16, לשנת 1960 (נטען בפניי על ידי הרש"פ, כי על פי סעיף זה הואשמו חלק מן התובעים).
זה לשון הסעיף:
"כל ירדני שחרש מזימות במדינה זרה, או שהתקשר איתה כדי להניע אותה למעשה איבה נגד הממלכה או סיפק את האמצעים לכך – ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך; ואם הוליך מעשהו לאיזו תוצאה – ייענש בעונש מוות".