323. יישום קו פרשני זה של הרש"פ יביא לתוצאה, לפיה התובעים שבפניי (או לפחות אלה שהואשמו בעבירה זו), עוברים, לכאורה, על סעיף הבגידה הנ"ל בחוק הירדני, כאשר הרש"פ, רואה עצמה כישות הנכנסת לנעליה של הממלכה הירדנית, ואת מדינת ישראל כמדינה זרה, הנחשבת "אויב".
אין לקבל את גישת הרש"פ.
324. המצב המשפטי הוא כי בתום מלחמת ששת הימים, נכנסה מדינת ישראל, באמצעות הממשל הצבאי, בנעליה של "הממלכה הירדנית", ככל שהדבר נוגע לאזור יהודה ושומרון, והיא ריכזה בידה כל סמכות, חובה וזכות של השלטון שקדם לה (זה תיאור המצב המשפטי, מבלי להתייחס למחלוקת העקרונית בדבר המעמד המשפטי של אזור יהודה ושומרון שסופח לירדן בשנת 1950 (ראה גם האמור בפסק דין העצני, המוזכר בפיסקה 315 לעיל)).
325. כך מתואר המצב המשפטי באחד מפסקי הדין החשובים שניתנו על ידי בית המשפט העליון בענייני השטחים המוחזקים (דברי מ"מ הנשיא, כתוארו אז, כב' השופט מאיר שמגר, שלדבריו הסכימו כב' השופט ד"ר משה בייסקי וכב' השופט יצחק שילה,
--- סוף עמוד 184 ---
בבג"צ 69/81 באסיל אבו עיטה נ' מפקד אזורי יהודה והשומרון, פ"ד לז(2) 197 (1983), בפיסקה 10(ג), בעמ' 230, בין האותיות א-ו; ההדגשות במקור):
"כתוצאה מן המלחמה, בה ניגף מי ששלט בשטח עד אותה עת, ואשר במהלכה הוא נסוג ממנו, עברו השלטון וכל סמכות הכרוכה בו אל הכוח הצבאי, החולש מעתה באופן יעיל על השטח ומונע את המשך הפעולה או את החזרה לשליטה של הרשות השלטונית הקודמת. סמכותו של המושל הצבאי היא, כידוע, זמנית, כמובן זה שמשכה וכוחה כמשכה וכזמן קיומה של השליטה היעילה על השטח וכאורך קיומו של השלטון הצבאי שכונן בשטח. אך מעת נטילת הסמכויות על-ידיו, וכל עוד הוא מתקיים – והמשפט הבינלאומי הפומבי אינו יוצר סייגים של זמן לגבי משך קיומו – נכנס הממשל הצבאי בנעלי השלטון המרכזי ורשויותיו, שחלשו על השטח עובר לכינונו של הממשל האמור, והוא אוסף לידיו ומרכז באופן מלא ובלעדי כל סמכות, חובה וזכות של השלטון המרכזי לפי הדין הקיים באזור (בג"צ 97/79 אבו עוואד נ' מפקד אזור יהודה ושומרון, פ"ד לג(2) 309, בעמ' 316), וזאת בכפיפות לשינויים, הנובעים מכינונו של השלטון הצבאי, ולסייגים, העולים מהוראותיהם של דיני המלחמה. במלים אחרות, סייג, שביטויו בדיני המלחמה, יש בו כדי לגרוע מהפעלת מלוא סמכות השלטון והחקיקה, שהייתה בידי השלטון הקודם...
המפקד הצבאי, העומד בראש הממשל הצבאי, ממשלו ורשויותיו יונקים סמכויותיהם מן הבחינה העובדתית מן ההשתלטות היעילה על השטח ומן הבחינה המשפטית מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי, וביתר פירוט, מדיני המלחמה (ראה: בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1) 1, בעמ' 13) ואלו מכתיבים להם, מהו היקף הפעולה שהותר להם. זאת ועוד, כוחו של המפקד הצבאי אינו מוגבל אך ורק להפעלתו של הדין הקיים, אלא הוא גם מוסמך לתרגם סמכויותיו והוראותיו ללשון תחיקת ביטחון (לעניין משמעותו של מונח זה ראה הצו בדבר פרשנות (אזור יהודה והשומרון) (מס' 130), תשכ"ז-1960 [צו זה הוחלף בצו מעודכן, מס' 1739; ראה: פיסקה 314 לעיל; תוספת שלי – מ"ד], אשר לובשת בעיקרה צורת מנשרים, צווים והודעות; אך גם סמכות זו מוגבלת, מבחינת מטרותיה ומידת התערבותה בדין הקיים, על-ידי הכללים של דיני המלחמה.