--- סוף עמוד 185 ---
326. מהדברים לעיל עולה, כי כאשר מחילים חוק ירדני, אשר המשיך להתקיים תחומי יהודה ושומרון (ככל המשפט העותומני, המנדטורי והירדני, שהיו בתוקף באזור יהודה והשומרון, ערב מלחמת ששת הימם) גם לאחר 1967 – יש לבצע מעין "המרה"; דהיינו: התייחסות ל"ממלכה הירדנית", מכוונת כעת, כלפי "מפקד האזור" (כזרוע ביצועית של מדינת ישראל) הממלא את מקומה, דה פקטו, של הממלכה הירדנית כלפי תושבי יהודה ושומרון.
327. המשמעות של הדברים דלעיל ויישומם הינם אלה: לא ייתכן לפרש את עבירת הבגידה, דוגמת זו הנקובה בסעיף 111 לחוק הפלילי הירדני (כפי שצוטט לעיל בפיסקה 322 לעיל), ככזו המופנית כנגד מדינת ישראל, משום שמדינת ישראל נכנסה בהקשר זה בנעליה של "הממלכה הירדנית".
328. מכאן, שעבירה בת שיפוט בהקשר של בגידה או ריגול, הינה כל עבירה המתבצעת על ידי תושב האזור, והמופנית כנגד מדינת ישראל או נציגו – מפקד האזור, ולא להיפך.
329. יתירה מכך, כאשר מתייחס הצו בדבר הוראות הביטחון (1651), לעבירות של ריגול, איסור מגע עם אויב ואיסור קיום אימונים ומגע עם ארגון עוין מחוץ לאזור, שהן עבירות על פי סעיפים 237-238 ו-239 לצו, והם מופיעים בתוספת השלישית (ראה: פיסקה 316 לעיל),כי אז הגדרת "ארגון עוין", היא "אדם וכל חבר אנשים שמטרתם לפגוע בביטחון הציבור, בכוחות צה"ל או בקיום הסדר הציבורי בישראל או באזור מוחזק". השווה גם להגדרת המונח "אויב" בסעיף 1(2) לצו בדבר פרשנות [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1729), התשע"ד-2013 (קובץ המנשרים, מספר 241, מחודש יולי 2014, עמ' 7035): "לרבות פורעים מזוינים או מורדים מזוינים או כל מי שמשתתף בפעולה מזוינת נגד צה"ל".
כלומר: המשמעות של ההגדרה של "אויב" היא, כל ארגון עוין למדינת ישראל, המכוון לפגוע בצה"ל או במדינה.
330. כזכור, הצו האמור – ככל תחיקת הביטחון – גובר על החקיקה הירדנית. לכן, גם כאשר יש פרשנות סותרת למונח "אויב", הרי שהפרשנות הקובעת אינה זו של החוק הירדני אלא היא זו של הצו המפרש את המונח "אויב", כמי שכוונתו לפגוע במדינת ישראל או בצה"ל.
--- סוף עמוד 186 ---
331. פרשנותה של הרשות הפלסטינית באה לידי ביטוי ביחס למעשים רבים אשר אינם מהווים עבירות לפי תחיקת הביטחון, אך הרשות הפלסטינית רואה בהם כעבירות של בגידה וסיוע לאויב, כאשר התואר "אויב" מוענק על ידה למדינת ישראל.
פתרון הדיסוננס הזה יבוא, כאשר תימצא הגדרה אחת ומערכת דינים אחת בקשר ל"עבירות ביטחון", ולא שתי מערכות דינים מקבילות, כטענת הרש"פ.