331. ההגדרה הרלבנטית וקביעת המערכת השיפוטית הרלבנטית, הינה, לאור האמור למעלה, בסמכות ישראל. על כן, נקודת המוצא הפרשנית היא, כי כדי לקבוע הגדרה אחידה, יש לפנות אל עקרונות העבירות הביטחוניות הקבועים בתחיקת הביטחון ובדין הישראלי.
332. על פי עקרונות אלו, נראה, כי ראוי לסווג את העבירות הביטחוניות, לפי שתי קטגוריות מרכזיות:
א. הקבוצה הראשונה, כוללת עבירות ביטחוניות מובהקות שתכלית ביצוען מופנית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל או כנגד ביטחונה, כגון: סיוע לאויב במלחמתו נגד ישראל, בגידה, ריגול ופעילות בארגון טרור, או כאלו אשר נועדו לפגוע במדינת ישראל, והן קבועות ומוגדרות ככאלו בתוספת השלישית לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009, אשר קובע בסעיף 10 (ו) לו, כי בית המשפט הצבאי הוא בעל סמכות שיפוט באזור A, ביחס לעבירות שנועדו לפגוע בביטחון האזור.
ב. הקבוצה השנייה כוללת עבירות הכרוכות בדרך כלל באלימות. בין העבירות האלה נמנות עבירות כגון: רצח, הריגה, חטיפה לשם רצח, התפרעות ותקיפה. עבירות אלה – אין די בעצם ביצוען כדי שהעבירה תחשב כעבירה ביטחונית, אלא, יש להוסיף לעבירה יסוד של פגיעה בביטחון או מניע לאומני (השווה: עע"א (תל אביב) 2015/01 אביגדור אסקין נ' שב"ס [פורסם בנבו] (2001), מפי סגן הנשיא, כב' השופט דוד בר-אופיר, שקבע מבחן זה לעניין סיווג אסיר כ"אסיר ביטחוני").
--- סוף עמוד 187 ---
333. אשר לקבוצה הראשונה, הכוללת, כאמור, עבירות ביטחוניות מובהקות, דוגמת: בגידה, סיוע לאויב וכו' – פרשנותה של הרש"פ לחוק הפלילי הירדני, עומדת בסתירה להתחייבויותיה בהסכם הביניים, ואף בסתירה לתחיקת הביטחון.
הפרשנות אותה מייחסת הנתבעת לסעיפים האמורים בחוק הפלילי הירדני, רואה את האויב כמדינת ישראל, והיא פרשנות שאין להשלים עימה. לא יעלה על הדעת שבית משפט של מדינה ריבונית יקבל טענת צד כי מדינתו שלו היא מדינת אויב. קשה לי להאמין שב"כ הנתבעת, עו"ד מנוסה וותיק, חשב שיש סיכוי לקבלת טענה זו.
מכל מקום, היות שבדרך כלל מדובר בעבירות ביטחון מובהקות הנוגעות לעצם קיומה או לביטחונה הבסיסי של ישראל, הרי שסמכות השיפוט בעניינן היא סמכות של מפקד האזור (וכך גם לגבי סמכויות המעצר הנלוות לסמכויות השיפוט הללו).
ייתכנו מקרים, שאינם רלבנטיים לנתונים שהוצגו בפניי ביחס לכלל התובעים, שבהם ייתכן והסמכות תהיה בידי הרש"פ, כמו ריגול לטובת מדינה פלונית – לא ישראל – נגד הרש"פ עצמה. אולם, כאשר מייחסת הרש"פ את הפרשנות האמורה (אויב) ביחס למדינת ישראל, הרי שמדובר בעבירה ביטחונית. ככזו, סמכות השיפוט בגינה היא סמכות שיפוט ישראלית.