413. הרש"פ הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בין היתר, גם על עניין זה. וזו הייתה עמדת בית המשפט העליון, כפי שנכתבה על ידי המשנה לנשיאה, כב' השופט אליעזר ריבלין, שלדבריו הסכימו כב' השופטות אסתר חיות ודבורה ברלינר, בפרשת דיין, בפיסקה 7, בעמ' 10, בין האותיות א-ד (ההדגשה במקור):
"מכאן לשאלה ד. עיון בטענות המבקשים בהקשר זה מגלה כי הם אינם חולקים על מה שיש בהחלטת בית המשפט המחוזי, אלא על מה שלטענתם אין בה. לאמור, המבקשים מלינים על כך שבית המשפט התייחס אמנם לשאלת קיומה של עילת תביעה מכוח הסכם בינלאומי שלא אומץ בחקיקה פנימית (ופסק לשיטתם נכון בשאלה זו), אך לא דן בנדבך נוסף של הטיעון, שעניינו האפשרות כי תקום עילת תביעה מכוח הסכם בינלאומי למי שאינו צד להסכם. מבלי להתייחס לשאלה אם הנדבך הנוסף של הטיעון נכלל בהגדרת חמש השאלות שהועמדו לבחינתו של בית המשפט המחוזי על-פי החלטת נשיאו, הרי שבכל מקרה, כיוון שנדבך זה, לדברי המבקשים, לא נדון ולא הוכרע, אין מקום לבררו לראשונה כעת, במיוחד כשאין כל מניעה למבקשים להעלותו בפני הערכאות המבררות שידונו בתביעות עצמן. התוצאה היא שגם בשאלה זו, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בשלב הנוכחי של ההליך".
--- סוף עמוד 231 ---
414. בהחלטתי, מיום 22.9.14, בתיק יורשי בן שלום, בפיסקאות 396-397, כתבתי כדלקמן:
"חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים, נובעת קודם כל מן ההסכמים עליהם היא חתומה; ראה לעניין זה כדוגמא את סעיף XV שכותרתו 'מניעת פעולות עוינות', להסכם הביניים הישראלי פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, מיום 28 בספטמבר 1995, כשהוא נקרא עם סעיף II לנספח 1, שכותרתו 'מדיניות ביטחון למניעת טרור ואלימות' הקובע את חובותיה של הרשות הפלסטינית, כדלקמן:
'א. ...
ב. המשטרה הפלסטינית תפעל בשיטתיות נגד כל ביטוי של אלימות וטרור.
ג. המועצה תנפיק אישורים על מנת להכשיר באופן חוקי החזקת נשק ונשיאתו בידי אזרחים. כל נשק בלתי-חוקי יוחרם על ידי המשטרה הפלסטינית.
ד. המשטרה הפלסטינית תעצור ותעמיד לדין החשודים בביצוע מעשי אלימות וטרור'.
לגבי סוגיית הסתמכותו של אזרח פרטי על הסכמים שנחתמו בין גופים שלטוניים, אבהיר כי הסכם זה הוחל אל המשפט הישראלי באמצעות חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו-1996".
בהמשך, הבאתי את הפסיקה הישראלית העוסקת בחובת הזהירות שהייתה רלבנטית לאותו מקרה (שם, פסקאות 398 ואילך).