יב.4 החקיקה החלה לעניין התביעות
442. בכדי לברר את הסוגיה מהו הדין החל על התביעות, יש לבדוק את זהות הדין הקובע את חובותיה וסמכויותיה החקוקות של הנתבעת, לעניין המעצר, שהוא הנושא הראשון והמרכזי שיש לדון בו (ראה לעניין זה את הניתוח שהובא לעיל בפרק ח, פיסקה 208 ואילך).
443. הנתבעת, טענה כי חוק סדר הדין הפלילי הירדני, משנת 1961, בוטל על ידי חוק חדש משנת 2001 העוסק בפרוצדורה (העד, ד"ר אחמד בראק העיד על כך). אינני סבור כי נושא זה רלבנטי, ברמה הטכנית, לצורך הכרעתי בעניין, שכן אין חולק כי החיקוקים דומים בעיקרם וההבדלים ביניהם הינם מינוריים, ואין בהם כדי להשפיע על הדיון בתביעה האזרחית, שהיא נשוא החלטה זו.
444. אכן, ייתכן כי הפרוצדורה ברשות, בעניין המעצרים, שונתה במעט בחוק בשנת 2001, לעומת החוק הפלילי הירדני משנת 1961.
--- סוף עמוד 242 ---
445. ייתכן, והשינוי הינו תקף ולגיטימי, מפני שהוא בתוך תחומי סמכות החקיקה של הרשות אם אינו סותר את התחייבויותיה בהסכם הביניים ואינו פוגע בביטחונה של מדינת ישראל.
446. אולם, ענייננו הוא בחינת הלגיטימיות של הדין המהותי ושל עילות המעצר התקפות ברשות, ולא מידת הצדק שבפרוצדורה ביחס לביצוע מעצרים; שאלה זו הינה שולית בחשיבותה ביחס לשאלה העקרונית בדבר הלגיטימיות של עילות המעצר בגינן נעצרו התובעים.
447. אין כל חשיבות לתקינות הטכנית של המעצר, אם וכאשר אקבע לגבי תובע פלוני, כי עצם המעצר היה אסור, מפני שהוא נעשה שלא בסמכות. כלומר: אין בכוחו של הדיון בתקינות המנהלית של הפעולות שבצעה הרשות במעצריה, לרפא את הפגם המהותי של העדר הסמכות ביחס למעצר.
אי התקינות בביצוע המעצר, ככל שהדבר יוכח לגבי תובע זה או אחר, יישקל במסגרת הנזקים אותם גרמה הנתבעת לתובע, לאחר שאקבע כי היא חייבת כלפיו בנזיקין, משום שעצרה אותו בהעדר סמכות מעצר.
448. מכל מקום, דעתי – כדעת הנתבעת – ביחס לשאלת הדין הדומיננטי בתביעות שבפניי. אף אני סבור כי הפלטפורמה המשפטית בענייננו היא תחום דיני הנזיקין. הטעם לכך יוסבר במפורט להלן, משום שהדבר מחייב דיון וסקירה של הרבדים המשפטיים של שיטת המשפט החלה באזור יהודה ושומרון (שבחלקה דומה, ובחלקה שונה מרבדי המשפט הישראלי).
449. לאחר מלחמת ששת הימים, תוקנה פקודת סדרי שלטון והמשפט, תש"ח – 1948, בתיקון מס' 10, משנת תשכ"ז-1967 (ספר חוקים מס' 449, תשכ"ז, מיום 28.6.1967, עמ' 74), והוסף לפקודה סעיף 11ב, שכותרתו "החלת המשפט", ושבו נקבע כדלקמן: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". מכוח סעיף זה הוחל המשפט השיפוט והמינהל על ירושלים המזרחית (ראה: צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967, קובץ תקנות 2064, תשכ"ז, מיום 28.6.1967, עמ' 1690).