--- סוף עמוד 243 ---
450. המשפט הישראלי מעולם לא הוחל על שטחי יהודה והשומרון.
סעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות, תש"ח-1948, החיל את חוקי מדינת ישראל על שטחים שנכבשו במלחמת השחרור, מעבר לגבולות החלוקה.
בסעיף זה לא נעשה שימוש סמוך לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967.
ואילו לגבי מזרח ירושלים, הוחלו המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים, מכוח סעיף 11ב לפקודת סדרי שלטון והמשפט, כפי שהוסבר בפיסקה הקודמת.
451. בסמוך לאחר מלחמת ששת הימים, הותקנו תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון, חבל עזה, רמת הגולן, סיני ודרום סיני – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967, אשר תוקפן הוארך מעת לעת במעשי חקיקה של הכנסת.
תחולתן של תקנות אלה השתנתה עם השנים, בהתאם להתפתחויות המדיניות שחלו באזור, לרבות: התיקונים שנחקקו עקב הסכם הביניים.
לאחרונה הוארך תקפן של תקנות אלו עד ליום 30 ביוני שנת 2017, בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשע"ב-2012 (פורסם ס"ח תשע"ב מס' 2365 מיום 27.6.12 עמ' 476 (ה"ח הממשלה תשע"ב מס' 691 עמ' 854).
452. התקנות במקורן חלו על כל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
לאחר שהוחל המשפט הישראלי על רמת הגולן, כפי שנקבע בחוק רמת הגולן, תשמ"ב-1981, חדלו התקנות לחול על אזור רמת הגולן.
עם החזרת חצי האי סיני בהסכם השלום עם מצרים – התקנות לא חלות יותר על אזור סיני.
לאחר סיום ההתנתקות, התקנות אינן חלות יותר על אזור רצועת עזה.
--- סוף עמוד 244 ---
לפיכך, היום חלות התקנות האמורות, על אזור יהודה והשומרון בלבד.
453. בית המשפט העליון (כב' השופט, כתוארו אז, שלמה לוין, שלדבריו הסכים כב' השופט דב לוין; כב' השופט יהודה כהן בדעת מיעוט חלק על חבריו בגלל נסיבות מיוחדות של אותו תיק אך לא התנגד לפרופוזיציה שתפורט להלן, בע"פ 831/80 אבינועם צובא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 169בעמ' 173-174 (1982)), הסביר את התקנות האמורות:
"מטרתן התחיקתית של התקנות, להשוות את דינו של ישראלי, שעבר עבירה ב'אזור', לדינו של ישראלי, שעבר עבירה דומה בישראל, לפי עקרונות פרסונאליים מובהקים; משל כאילו נשא עימו הישראלי בכליו, עם כניסתו ל'אזור', את הדין הישראלי; החלה פרסונאלית זו של הדין הישראלי היא חד-סיטרית, ואין הישראלי, השב לישראל מן ה'אזור' נושא עמו בכליו את הדין החל ב'אזור'. יתר-על-כן הדין, שעל-פיו ניתן לשפוט אדם בישראל, בגדר התקנות האמורות, הוא תמיד הדין הישראלי, בלי כל קשר לשאלה, מהו הדין החל ב'אזור', או בכלל חל ב'אזור' דין, המסדיר את המעשה שבוצע על-ידי הישראלי ב'אזור', ולפיכך שאלת הפליליות הכפולה אינה יכולה כלל להתעורר; אכן, אם ב'אזור' חל דין שונה מן הדין הישראלי, החל על המעשה אשר בוצע על-ידיו, אפשר להעמיד את הנאשם לדין לפני הערכאות המוסמכות ב'אזור', אך בשובו לתחומי מדינת ישראל לא ניתן להעמידו לדין אלא על ביצוע מעשה המהווה עבירה בישראל; המטרה התחיקתית האמורה של התקנות גלויה לעין...".