469. המערכת השנייה המחייבת היא מערכת הדינים הנזיקית החלה באזור. יש לבחון את השאלה, האם לפי מערכת המשפט החלה ביהודה ושומרון – ובהנחה שעילות המעצר שמכוחן עצרה הנתבעת את התובעים, אינן עילות מעצר תקפות, כאשר הן נקראות עם הסכם הביניים עליהם חתומה הרשות – זכאים התובעים לפיצויים, בגין מעשיה של הרשות כלפיהם (חטיפה, כליאת שווא, עינויים וכו').
--- סוף עמוד 249 ---
470. התובענות שבפניי הן תובענות אזרחיות, אשר מקורן, ברוב המקרים, הוא במעשים בעלי אופי פלילי ביטחוני, אשר גרמו נזק לתובעים.
מטבע הדברים, עיקר הדיון ייסוב על המערכת השנייה, היא מערכת דיני הנזיקין, כמפורט בפרק הבא.
--- סוף עמוד 250 ---
יג. דיני הנזיקין וכללי ברירת הדין ביחס
לתחולתם 471-510
יג.1 תחולת המשפט הבינלאומי הפומבי 471-474
והמשפט הבינלאומי הפרטי
יג.2 היש פתרון אחד לתחולת המשפט הבינלאומי
הפרטי וכללי ברירת הדין בנזיקין לכל
התיקים שבהם הרש"פ היא נתבעת? 475-478
יג.3 פרשת ינון 479-485
יג.4 יישום אמות המידה שנקבעו בפרשת ינון
על התיקים שבפניי 486-496
יג.5 ניתוח סעיפי פקודת הנזיקין 497-510
יג.1.5 מבוא 497-498
יג.2.5 המעצר 499-505
יג.3.5 העינויים 506-510
יג. דיני הנזיקין וכללי ברירת הדין ביחס לתחולתם
יג.1 תחולת המשפט הבינלאומי הפומבי והמשפט הבינלאומי הפרטי
471. כפי שהובהר למעלה, ביחס לתחולת המשפט הירדני בתחומי יהודה ושומרון, גם פקודת הנזיקין משנת 1944 (שנכנסה לתוקף בשנת 1947), ככל המשפט המנדטורי, המשיכה לעמוד בתוקפה באזור יהודה ושומרון, לאורך הרצף של הכיבוש הירדני, בשנים 1948-1950; הסיפוח של הגדה המערבית לירדן, בשנים 1950-1967; הממשל הצבאי הישראלי, משנת 1967 ועד ימינו.
472. מאחר ופקודת הנזיקין המנדטורית, חלה באזור יהודה ושומרון, הועלתה בפני בית המשפט העליון, בפרשת ינון הטענה כי אין מקום להפעלת כללי ברירת הדין, על פי המשפט הבינלאומי הפרטי, בשל העובדה כי אזור יהודה ושומרון הנו שטח מוחזק, הנתון לתפיסה לוחמתית על פי המשפט הבינלאומי הפומבי.
--- סוף עמוד 251 ---
טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט – לימים המשנה לנשיאה – אליעזר ריבלין, שלדבריו הסכימו כב' השופטת – כיום הנשיאה – מרים נאור, וכב' השופטת אסתר חיות בפרשת ינון).
473. בית המשפט העליון – באמצו את פסק דינה של עמיתתי כב' השופטת מרים מזרחי בערכאה הראשונה (ת.א. 1169/97 מאג'דה קרעאן נ' ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ [פורסם בנבו] (2003)) – קבע כי המעמד המשפטי של יהודה ושומרון כשטח מוחזק הנתון ל"תפיסה לוחמתית" (תוך התייחסות למצב המיוחד ביהודה ושומרון, באומרו "זאת, בלי כל קשר לשאלה הנכבדה בדבר מעמדה של ממלכת ירדן בגדה המערבית, טרם נתפס האזור על ידי צה"ל ובדבר עמידת החוקים שחוקקה הממלכה ההאשמית במבחני החוקיות המקובלים במשפט הבינלאומי הפומבי" – שם, בעמ' 355, מול האות ו), נועד, לשמור את הדין הקודם, ולמנוע היווצרות של ואקום שיפוטי, ולהבטיח את זכויותיהם של תושבי השטח המוחזק, כפי שהיה ערב הכיבוש (שם, בעמ' 356, בין האותיות א-ב).