לאחר התייחסות למספר חוקים ישראליים שהוחלו ביהודה ושומרון (שם, עמ' 356-357) אומר כב' השופט ריבלין את הדברים הבאים, המקדמים אותנו לצורך ההכרעה בתיק שבפניי (שם, פיסקה 7, עמ' 357, בין האותיות ה-ז):
"כשם שהחלת חקיקה ישראלית אקסטריטוריאלית על השטחים המוחזקים אינה מביאה ל'סיפוחם' (כטענת המערערת), כך גם החלתם של כללי ברירת הדין על עוולות שבוצעו בגדה המערבית. אכן, ייתכן כי בסופה של בחינת הכללים של ברירת הדין יגיע בית-המשפט למסקנה כי על עוולה שבוצעה בגדה המערבית חל הדין הישראלי, אלא שהכרעה זו בסכסוך נתון בהתאם לדין הישראלי איננה משפיעה על המעמד הריבוני של אותם השטחים. שהרי בהתרחש אירוע מסוים אין כללי ברירת הדין מחילים עליו בהכרח את דין המקום שבו אירע. כך למשל הוחלו על מעשה עוולה שהתבצע בפולין דיני הפיצויים המוכרים במשפטנו שלנו... בכך אין ולא כלום. בדיוק כשם שאין אבק של 'סיפוח' במעשהו של בית משפט של ניו יורק שהחיל על עוולה שבוצעה באונטריו קנדה, את הדין של מדינת ניו-יורק".
ובהמשך (שם, בעמ' 358, בין האותיות א-ב; ההדגשה במקור):
--- סוף עמוד 252 ---
"אין זאת אלא שבעוד שהמשפט הבינלאומי הפומבי קובע איזהו הדין החל במקום שבו בוצעה העוולה (לאחר שבית-המשפט קבע בהתאם להוראות המשפט הפרטי מהו המקום הגאוגראפי שבו בוצעה העוולה), הרי שהמשפט הבינלאומי הפרטי קובע אם אותו דין, דין מקום ביצועה של העוולה (lex loci delicti commissi) – הוא ולא אחר – יכריע בסכסוך הנתון. כך... קבעו כללי המשפט הבינלאומי הפומבי כי האירוע אירע בשטח הכפוף לריבונות ולדין של מדינת פולין. בפרשה אחרת קבעו אותם כללים כי האירוע אירע בשטח הכפוף לריבונות ולדין של אונטריו. בשתי הפרשות קבעו הוראות המשפט הבינלאומי הפרטי, כפי שהובנו על-ידי בית-המשפט דאז, כי אין להחיל על האירוע את דין מקום ביצוע העוולה. העוולה הוכפפה, לפחות בחלקה, לדין הפורום (lex fori)".
474. וכך יישם בית המשפט העליון את הדברים הללו ביחס לתחולת כללי ברירת הדין בנזיקין, כאשר מדובר באירוע נזיקי שהיה בתחומי יהודה ושומרון (שם, פיסקה 8, בעמ' 358, בין האותיות ג-ו):
"במקרה שבפנינו קובעות הוראות המשפט הבינלאומי הפומבי – וגם הוראות המפקד הצבאי – כי דין מקום ביצועה של עוולה, אם זו נתרחשה בגדה המערבית, הוא דין מדינת ירדן כפי שהתקיים ערב תפיסת השטח על-ידי כוחות צה"ל. אך בכך אין כדי לקבוע כי אכן דין מקום ביצועה של העוולה – דין מדינת ירדן – הוא הדין החל על המאורע המעוול. ההכרעה בדבר ברירת הדין תתקבל על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, ולא על סמך כללי המשפט הבינלאומי הפומבי. אלה האחרונים, ככלל, אינם מטילים מגבלות על המדינות בכל הנוגע להסדרת היחסים הפרטיים הבינלאומיים... כך החילו בתי-המשפט את דין ישראל על עוולות שביצע אזרח ישראל אחד כלפי רעהו בשטחים המוחזקים... בתי-המשפט לא כפרו בכך שלפי מצוות המנשר ולאור כללי המשפט הבינלאומי הפומבי, חל באותם אזורים דין זר, אלא שבהינתן כללי המשפט הבינלאומי הפרטי המקובלים עליהם, לא מצאו הם לנכון להחיל באותם מקרים את דין המקום שבו בוצעה העוולה.