פסקי דין

תא (י-ם) 5074/03 תא (י-ם) 5074-03 ע.ג. ו-17 אח' נ' הרשות הפלסטינית - חלק 174

16 יולי 2017
הדפסה

יג.5 ניתוח סעיפי פקודת הנזיקין

יג.1.5 מבוא

497. כפי שראינו לעיל, ביהודה ושומרון חלה פקודת הנזיקין האזרחית, 1944, ובישראל, מאז שנת 1968, חלה פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (פורסמה בדיני מדינת ישראל, נוסח חדש, מס' 10, מיום 17.4.68, עמ' 266).

498. בפרק זה אתייחס לכל אחת מעילות התביעה, דהיינו: המעצר והעינויים, כאשר במסגרת כל אחת מהן יובא נוסח הסעיף הרלבנטי בפקודה המנדטורית ובנוסח החדש הישראלי, וכן את הפרשנות שניתנה לעוולות אלה, בספרות ובפסיקה הישראלית, כאשר לעניין אחרון זה, אצטט מהדברים שכתבתי בת.א. 4071/02, [פורסם בנבו] בהחלטת החבות.

יג.2.5 המעצר

--- סוף עמוד 271 ---

499. פקודת הנזיקין האזרחית, 1944, מסדירה סוגיה זו, בעוולה ששמה הינו "מאסר שלא כדין". בפקודת הנזיקין, בנוסח החדש, שונה שם העוולה ל"כליאה", שהיא כותרת סימן ב לפרק ג לפקודה, ושמה המיוחד של העוולה הוא "כליאת שווא", שהיא כותרת סעיף 26 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. להלן, לשם הנוחות, אכנה עוולה זו בשם "כליאת שווא".

500. וכך נכתב בשני הסעיפים הרלבנטיים בפקודה המנדטורית:

"מאסר שלא כדין

27. מאסר שלא-כדין הוא שלילה גמורה, בלתי מותרת, של חירות מאדם כל-שהוא למשך תקופה כל-שהיא, באמצעים פיסיים או מתוך העמדת-פנים של רשות.

לימודי זכות מיוחדים בתביעה משפטית על מאסר שלא כדין

28. בכל תביעה משפטית על מאסר שלא-כדין, יהיה זה לימוד-זכות –

(א) כי הנטען היה פועל, או עוזר כחוק, בביצוע פקודת-מאסר, מסירה לכלא, צו מסירה לדין או ציווי עיקול כל-שהם, שהוצאו בידי בית-משפט כל-שהוא או כל רשות חוקית אחרת, שלה שיפוט על-כך, בתנאי כי הפעל, שעליו מתלוננים, היה מורשה מכוח אותם פקודת מאסר, מסירה לכלא, צו מסירה לדין או ציווי עיקול, בלא שים לב לכל פגם שבאותם פקודת-מאסר, מסירה לכלא, צו מסירה לדין או ציווי עיקול או בהוצאתם;

(ב) כי הטוען נעצר במשמר חוקי בהתאם להוראותיו של חיקוק כל-שהוא;

(ג) כי הטוען לא היה שפוי בדעתו או היה סובל מתשישות שכלית או גופנית כל-שהיא וכי ההגבלה היתה, או דומה שהיתה, נחוצה במידה

--- סוף עמוד 272 ---

מסתברת להגנתו הוא עצמו או להגנת בני-אדם אחרים, והשתמשו בה בתום-לב ובלא צדייה;

(ד) כי הפעל, שעליו מתלונן הטוען, היה פעל, שעל אי-ביצועו היה האדם המבצע עלול להיענש לפי הוראותיו של חיקוק כל-שהוא;

(ה) כי הטוען והנטען שירתו שניהם בכוחותיו המזויינים של הוד רוממותו, וכי הנטען פעל מכוח הרשאתו של חיקוק קיסרי או חיקוק אחר כל-שהם, החלים על אותם כוחות, ובהתאם להם;

עמוד הקודם1...173174
175...1010עמוד הבא