(ו) כי הנטען היה אחד מהוריו, אפוטרופסו או מורהו של הטוען, או אדם אחר, שיחסו אל הטוען היה דומה לזה של אחד מהוריו, אפוטרופסו או מורהו, וכי שלל מן הטוען את חירותו רק באופן זמני ולמשך אותו זמן שהיה נחוץ במידה מסתברת כדי להחזירו למוטב.
אחריות למאסר שלא כדין בידי סוכן או משמש
29. למרות כל דבר האמור בפקודה הזאת לא יהיה כל ראש או אדון אחראי למאסר שלא-כדין, שביצע סוכנו או משמשו, באדם אחר כל-שהוא, אלא-אם הרשה או אישר במפורש אותו מאסר שלא-כדין".
ואלה הם הסעיפים בפקודת הנזיקין נוסח חדש, הנמצאים כולם בסימן ב, שכותרתו "כליאה", בפרק ג של הפקודה, שכותרתו "העוולות":
"כליאת שווא
כליאת
26. כליאת שוא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל סמכות.
--- סוף עמוד 273 ---
הגנה מיוחדת
הגנה
27. בתובענה שהוגשה על כליאת שוא תהא הגנה לנתבע אם –
(1) עשה את מעשהו תוך כדי ביצוע, או סיוע כדין לבצע, צו מעצר או חיפוש, צו מסירה לדין, צו מאסר או צו עיכוב שניתנו על ידי בית משפט או רשות אחרת המוסמכת לכך, ובלבד שהמעשה שמתלוננים עליו הותר באותם צווים אף אם היה פגם בהם או בנתינתם;
(2) התובע היה נתון במשמורת כדין לפי הוראות חיקוק;
(3) התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, ושלילת חירותו היתה, או נראה שהיתה, נחוצה באופן סביר להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים ובוצעה בתום לב ובלי זדון;
(4) המעשה שהתובע מתלונן עליו היה מעשה, שהאדם שעשהו היה צפוי לעונש לפי הוראות חיקוק אילולא עשהו;
(5) הנתבע והתובע היו שניהם חיילים בצבא-הגנה לישראל והנתבע פעל מכוח דין החל על הצבא ולפי אותו דין;
(6) הנתבע הוא הורו או אפוטרופסו או מורהו של התובע, או שהיחס שלו אל התובע דומה לשל הורו או אפוטרופסו או מורהו, והוא שלל מהתובע את חירותו שלילה ארעית בלבד לזמן שהיה נחוץ באופן סביר למען ייטיב דרכו".
501. הקביעה כי הדין הרלבנטי לרובם של התובעים הינו הדין החל בתחומי הרשות הפלסטינית, דהיינו: פקודת הנזיקין האזרחית, 1944, מחייב הבהרה של נקודה משפטית:
--- סוף עמוד 274 ---
רובם של התובעים העידו כי אנשי הנתבעת, אשר באו לעצור אותם, הזדהו בתור אנשי הנתבעת (בין אם השתמשו בשמה של הרש"פ ובין אם השתמשו באחד מן המנגנונים של כוחות הביטחון של הרש"פ, כגון: המודיעין הכללי או המודיעין המסכל). התובעים הובאו על ידי עוצריהם – אנשי הרש"פ (מהמנגנונים הנ"ל, או אנשי רש"פ לבושי בגדים אזרחיים, ללא מדים) – למתקני כליאה השייכים לנתבעת, וכל אחד מן התובעים, טוען לכליאת שווא, לתקופה בה היה במעצר באותם מתקני כליאה של הרש"פ.