(ו) כי הטוען והנטען שירתו שניהם בכוחותיו המזויינים של הוד רוממותו, וכי הנטען פעל מכוח הרשאתו של חיקוק קיסרי או חיקוק אחר כל-שהם, החלים על אותם כוחות, ובהתאם להם;
(ז) כי הנטען היה אחד מהוריו, אפוטרופסו או מורהו של הטוען או אדם אחר, שיחסו לטוען היה דומה לזה של אחד מהוריו, אפוטרופסו או מורהו, וכי הוא ייסר את הטוען רק כדי הענשה, שהיתה נחוצה במידה מסתברת למען החזירו למוטב;
(ח) כי הנטען פעל בתום-לב לתכלית, שעליה היתה לו סיבה להאמין כי היא לטובת הטוען, אך לא יכול היה להשיג – לפני עשותו אותו פעל – את הסכמתו של הטוען לכך, משום שהמסיבות היו כאלה, שבהן לא יכול היה הטוען להודיע את הסכמתו ולא יכול היה איזה אדם – שבטיפולו החוקי נמצא הטוען – להסכים לכך מטעם הטוען,
--- סוף עמוד 289 ---
ולנטען היתה סיבה להאמין כי טובתו של הטוען מחייבת כי לא ישהה את מעשה הפעל הזה.
אחריות להתנפלות סוכן או משמש
26. למרות כל דבר האמור בפקודה הזאת לא יהיה כל ראש או אדון אחראי להתנפלות, שערך סוכנו או משמשו, על אדם אחר כל-שהוא, אלא-אם הרשה או אישר במפורש אותה התנפלות".
בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המונח שבו השתמש המחוקק, הוא "תקיפה", שהוא הכותרת של סימן א לפרק העוולות.
"תקיפה
תקיפה
23. (א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.
(ב) 'שימוש בכוח', לענין סעיף זה – לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.
הגנה מיוחדת
24. בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם –
--- סוף עמוד 290 ---
(תיקון
(1) עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו, היה סביר;
(2) השתמש במידה סבירה של כוח כדי למנוע את התובע מהיכנס שלא כדין למקרקעין, או כדי להרחיקו מהם אחרי שנכנס אליהם, או שהה בהם, שלא כדין, והכל כשהנתבע היה תופשם או פעל מכוחו של תופשם; ואולם אם נכנס התובע, או ניסה להיכנס, למקרקעין שלא בכוח, תנאי להגנה הוא שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא להיכנס לשם, או לצאת משם אחרי שנכנס, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;