524. ראוי לציין כי החיבור המרכזי שנכתב אודות סעיף זה מתבסס על פקודת הנזיקים האזרחיים, 1944, עוד לפני הנוסח החדש, שבה הסעיף הינו 54. כוונתי לספרו של יצחק אנגלרד, הכלל "הדבר מדבר בעדו" בדיני נזיקין – res ipsa loqitur (פרסומי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, מס' 2, מפעל השכפול, בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ה-1965; חיבור המבוסס על עבודות הדוקטורט שלו; לימים, כיהן פרופ' אנגלרד כשופט בית המשפט העליון).
525. בהקשר זה, מתייחסת פרופ' פסברג לדוגמה של "הכלל מדבר בעד עצמו", בכותבה את הדברים הבאים (פסברג, בין –לאומי-פרטי, שם, שם, בהמשך לקטע שצוטט לעיל; ההדגשה הוספה):
"המשפט האנגלי תמיד הכיר באפשרות הפיצול, כפי שמעידה המגמה האנגלית הידועה להרחיב את הקטגוריה של ענייני פרוצדורה הכפופים לדין הפורום. כך קרה שבדין האנגלי השאלה אם זכות התביעה היא בידי התובע הנכון, אם הנתבע הוא הנתבע הנכון, אם התביעה התיישנה, אם חלה חזקה כדוגמת הדבר מדבר בעדו, נחשבו בעבר, לצד שאלות רבות אחרות, שאלות דיוניות הכפופות לדין הפורום. לפיכך תפקידו של דין מקום ביצוע העוולה היה ממילא יחסית מוגבל".
526. ראוי לציין כי בדיון אחר, בסוגיה קרובה, מזכירה פרופ' פסברג מספר נושאים שקרובים לדין הפרוצדורלי, אך נקבע בפסיקה הישראלית כי הם מהותיים וחל עליהם דין מקום ביצוע העוולה, כגון: שיעור הנזק, היוון, התיישנות ואף דברי השופט ריבלין בפרשת ינון עצמה, לפיהם אי אפשר להפריד בין תקרת הפיצוי לבין משטר האחריות
--- סוף עמוד 301 ---
הצמוד לה, וראה בה שאלה מהותית (פסברג, בין-לאומי-פרטי, כרך ב, עמ' 1589).
הערכתה של פרופ' פסברג, לאחר הבאת הדוגמאות הללו, היא זו: "עמדות אלה אכן שונות מהמגמה של המשפט האנגלי – להותיר מקום של כבוד לדין הפורום – ומצביעות על מגמה להתייחס לכמה שיותר שאלות בתובענה אחת כשאלות מהותיות העשויות להיכפף לדין זר" (פסברג, בין-לאומי-פרטי, כרך ב, עמ' 1589-1590; לעניין סיווג היקף הפיצויים כשייך לדין המהותי ולא לדין הפורום, ראה גם את דבריה של פסברג, בין-לאומי-פרטי, כרך ב, עמ' 1659-1660).
527. הכלל של המשפט הבינלאומי הפרטי בדבר תחולת דין הפורום על עניינים פרוצדורליים ודיני ראיות, יושם במשפט הישראלי לא רק בהתנגשות בין מערכות משפט של מדינות שונות, אלא גם בשאלת תחולת הדין, כאשר מצד אחד ניצב הדין הדתי ומצד שני הדין האזרחי [לא בכדי, הקורס באוניברסיטה, במקצוע זה, קרוי "משפט בינלאומי פרטי ובין דתי"].