638. במקרה שבפניי, הסכימו שני הצדדים (משיקוליהם שלהם, שלא התערבתי בהם), כי אנשי הצלב האדום לא יעידו, ובכך ידעו הצדדים כי בפניי נפרשת תמונה שאיננה מלאה (ראה דבריי בפיסקה 628 לעיל).
639. בהסתמך על האמור, נראה לי כי אין לקבל את טענת הרש"פ, אשר נטענה בעלמא, ולפיה אישור הצלב האדום שבו אין התייחסות לעינויים מהווה ראיה של הנתבעת להעדר עינויים, שבכוחה לסתור את ראיות התובעים על העינויים.
640. מעל ומעבר לחובתי המשפטית כשופט, נקטתי בדרך המקובלת בשנים האחרונות, ונכנסתי לאתר הצלב האדום, וניסיתי לבדוק האם יש בו התייחסות לעינויים. ברצוני להדגיש כי דברים אלה נעשים, דבר יום ביומו, על ידי אנשים רבים, כדרך לקבל מידע בנושאים רבים ומגוונים. עדיין, עולם המשפט אינו מוכן לקבל, כראיה מושלמת, מידע הכלול באתר אינטרנט, גם של גוף רשמי ומכובד, כדוגמת ארגון הצלב האדום, הפועל בכל העולם, כראיה ניצחת, בשל העדר אפשרות חקירה נגדית, כמוסבר לעיל.
641. בכפוף לסייג הראייתי המוסבר לעיל, אביא את הדברים הכלולים באתר הצלב האדום,
https://www.icrc.org/eng/resources/documents/article/other/57jqum.htm):
"When the main problem is torture or the risk of torture, the ICRC considers that it is essential to do the following:
--- סוף עמוד 342 ---
· gain access to the prisoners concerned;
· ensure that ICRC representatives are able to talk with the prisoner freely, in private and in a place chosen by the ICRC delegate;
· record the identity of the prisoners concerned;
· ensure that the ICRC can repeat the visit whenever it deems necessary.
Exceptions may be made to these procedures only under extraordinary circumstances, and only if they serve the interests of the prisoners, and the prisoners alone".
642. בהנחה שאלו היו הכללים בעת התקופה הרלבנטית, ובהנחה כי אכן כל נציג צלב האדום בכל ארץ פועל על פי האמור באותו אתר של הצלב האדום, מהדברים שצוטטו בפיסקה הקודמת מן האתר, עולה, כי כאשר נתקלים אנשי ארגון הצלב האדום בחשד לעינוי אסירים, עומדות בפניהם מספר דרכי פעולה, ולא ברור, האם ארבע הפעולות המוזכרות הן מצטברות או חילופיות. על כל פנים, אחת מדרכי הפעולות הנ"ל, היא תיעוד זהותו של האסיר המצוי בסכנת עינויים.
643. לא ברור מהאתר הנ"ל, האם התיעוד האמור הוא הוא המסמך המתייחס לתקופת המעצר ומקומו, שהוא המסמך שהוגש ביחס לרוב רובם של התובעים, ולא מן הנמנע כי מדובר במסמך שונה מן המסמך שהוצג על ידי הצדדים כראיה בתיק זה. ייתכן אף כי מדובר ברשימה שמית של אנשים בסיכון לעינויים, המצויה בידי ארגון הצלב האדום, אך לא הועברה לב"כ התובעים.