כאמור, בראשית פיסקה 640 לעיל, החומר מאתר הצלב האדום לא הוגש בפניי כראייה, פורמאלית, על פי דיני הראיות, ועל כן, לא אעשה בחומר זה שימוש שיכול לפגוע בזכויות מי מהצדדים.
ראיתי לנכון להביא את האמור באתר, כדי שהתמונה תהיה יותר עדכנית, לקוראים בני זמננו, המחפשים, בכל נושא, את המידע המופיע באינטרנט.
--- סוף עמוד 343 ---
יד.3.5 מסמכי הצלב האדום – סיכום
644. מבחינת דיני הראיות, המסקנה העולה היא כי מסמכי הצלב האדום הינם ראיה לצורך הקביעה העובדתית לגבי עצם מעצרם של התובעים. במילים אחרות, כאשר יש ביחס לתובע פלוני מסמך של הצלב האדום המתייחס לתקופת מעצר של תובע מסוים, בבית כלא אלמוני, יש בכך כדי להעיד על תוכנו, וכדי לתמוך בעדותו שלו, בדבר מעצרו.
645. אבל, מקום שהמסמך של הצלב האדום אינו מזכיר במפורש את העינויים, לחיוב או לשלילה, אין בכך כל אינדיקציה לביצוע או לאי ביצוע של עינויים.
יד.6. חוות דעת המומחים מטעם הצדדים
יד.1.6 טענות הצדדים
646. לטענת ב"כ התובעים, קיימות סיבות לא מעטות לקבל את תביעותיהם של כלל התובעים, גם ללא חוות הדעת של הפסיכולוג והפסיכיאטר מטעמם. בכל מקרה, טוען עו"ד קורנוויץ, כי די בכך שבית המשפט ייתן אמונו בפסיכולוג מנשה כהן או בפסיכיאטר ד"ר ברודסקי, בכדי שניתן יהיה, על פיהם לבד, לקבוע את האחריות.
647. חוות הדעת מציינות כי הפגיעות שחוו התובעים מתאימות דווקא לפגיעה מעינויים ולא לפגיעה אחרת, ובלשונו של המומחה, "הסימפטומים, ההפרעות והאבחנות הפסיכיאטריות שניתנו לנבדקים הם טיפוסיים לנפגעי עינויים בכל העולם...". הוא קושר זאת לחוויות פוסט טראומטיות, הידועות בעולם הפסיכולוגיה, בדומה לתופעות מהן סבלו השבויים האמריקאים במלחמת וייטנאם, ועוד.
648. מוסיף עו"ד קורנוויץ וטוען – בסוגית המשקל שיש לתת לחוות דעת המומחים – כי גם הפסיכיאטר ד"ר אורי ברודסקי העיד לגבי כל אחד מן התובעים כי הפגיעה בו אופיינית לנפגעי עינויים. ד"ר ברודסקי העיד גם כי כאשר הוא מצרף ביחד את תיאורי הנפגעים, קשה לדמיין פגיעה אחרת מלבד פגיעה של עינויים.
--- סוף עמוד 344 ---
649. ב"כ התובעים, ביקש כי בית המשפט ייתן אמון בחוות הדעת של הפסיכולוג והפסיכיאטר הנ"ל, ויקבע כי התובעים אכן סובלים מתסמינים המתאימים לנפגעי עינויים.
650. תמיכה לטיעונו זה של ב"כ התובעים נמצאת, לטענתו, בחוות הדעת של המומחית מטעם הנתבעת, הפסיכיאטרית ד"ר יהלום, שאף היא לא שללה את הקביעות בדבר קיומם של הכליאה ושל העינויים. ב"כ התובעים ער לכך שיש פערים משמעותיים בגובה אחוזי הנכות, בין המומחים מטעמו לבין חוות דעתה של ד"ר יהלום, אך הוא סבור כי מחלוקת זו אינה רלבנטית בשלב הנוכחי. לעניין השלב שבו אנו מצויים עתה – קביעת החבות והאחריות – ניתן למצוא סיוע לעמדת התובעים בחוות הדעת של המומחית מטעם הנתבעים.