בעניין אחד מן המעצרים הוא הזכיר כי עשרים או שלושים איש מוכנים להעיד לטובתו... גם בהקשר אחר הזכרתי את אי הבאת הראיות מטעם התובע...
ב"כ הנתבעת, עו"ד יוסף ארנון, העלה נושא זה של אי הבאת עדים מטעם התובע, כאחד מן השיקולים שלו לקבל את גירסתו...
בהחלטה שנתתי בתיק אחר, שבו הרש"פ הייתה נתבעת, התייחסתי לאי הבאת הראיות, תוך ציטוט מן הספרות המשפטית (פיסקאות 61-62 להחלטתי בפרשת יורשי שרון בן שלום ז"ל [הקטע צוטט לעיל בפיסקה 671] ... דברים אלה, כוחם יפה גם כאשר מועלית טענה זו על ידי הרש"פ, כנגד תובע.
במילים אחרות: כללי הראיות מוחלים לשני הכיוונים באופן שווה: אם בפרשת בן שלום הנ"ל, היה זה אחד הנימוקים לקבלת גישת התובעים נגד הרש"פ, כך יש לפסוק, על פי אותו כלל של דיני הראיות, כאשר הדבר מסייע לרש"פ.
לפיכך, בנוסף לאי האמון בעדות התובע, וקבלת המסמכים ועדי הנתבעת, אני רואה לנכון לכלול נימוק נוסף, התומך במסקנתי, לפיה יש לדחות את
--- סוף עמוד 356 ---
התביעה, דהיינו: היעדר עדים התומכים בתובע, שהתובע, לפי החלטתו שלו, החליט שלא להביאם.
אני ער לכך כי מבחינה מערכתית, ייתכן וגישה ראייתית זו, יכולה להאריך – ולעיתים אף באופן משמעותי – את משך זמן שמיעת הראיות בתיקים נגד הרש"פ. אולם, חובתו של בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים, על פי דיני הראיות, מחייבת שמיעת עדים וקבלת ראיות. כל קיצור דרך, יכול שיביא לתוצאה של דחיית התביעה (אם התובע יחליט שלא להביא עדים), כמו במקרה שלפנינו, או לקבלת התביעה (אם הנתבעת, הרש"פ, מחליטה שלא להביא עדים) כמו בפרשת בן שלום הנ"ל.
675. על בסיס רעיון זה טענו ב"כ הנתבעת כי התובעים נמנעו מלהביא עדים התומכים בעמדתם, והסתפקו בעדות התובעים בלבד, ולא העידו את חבריהם שהיו עימם במעצר, ואף לא את קרובי משפחתם או ידידים, שיכולים העיד להעיד לפחות על סימני העינויים.
676. בעיקרון, יש ממש בטענה זו של הנתבעת, אך לא בשלב הזה של ההליך.
677. כפי שהסברתי לעיל, ראיות לעניין האחריות או החבות, נשמעו בפניי לעניין כליאת השווא, ואילו לגבי העינויים הסתפקתי רק ב"ראשית ראיה", שיהיה בכוחה לסווג את התובע כמי שרשאי להמשיך ולהביא ראיות לעניין נזקיו שנבעו מהעינויים.
הראיות לעניין חומרת העינויים ובמיוחד ההשלכות הרפואיות והתפקודיות של העינויים על כל תובע ותובע, לפי נסיבותיו – יישמעו במלואם בשלב השני.
לפיכך, גם אם התובעים הביאו ראיות לא מלאות לעניין עצם העינויים, ניתן לעבור לשלב הבא, כאשר בשלב הבא מוטלת משימה משמעותית על התובעים והיא: להביא ראיות בנושא העינויים, לצורך קביעת גובה הפיצוי.