840. מעבר לכך אבהיר כי אין בכוונתי לערוך דיון בסוגיית מותם של אותם שלושה כלואים עליהם העיד התובע. בחינת עדותו מן הפן הראייתי תערך במסגרת הפרק העוסק בנזק הנגרם לתובעים, זאת מפני שבהעדר טענה לקרבת משפחה, ובהעדר תובענה בשם עיזבונם המנוחים, תצטמצם הנפקות המשפטית של מותם, מבחינת התובע, רק בטענה לפחד או חששות שעוררו בו מותם של אלו, ותו לא.
יח.1.10 אזרחות התובע
841. התובע קיבל תעודת זהות ישראלית, לכל המאוחר בשנת 1997 (עמ' 29, לפרוטוקול מיום 28.2.11). ביום חטיפתו מירושלים (יום 18.4.01), היה התובע לכל הדעות בעל ת"ז ישראלית, בעת חטיפתו מירושלים,
מטעם זה אין רלבנטיות לשאלה מהו התאריך המדויק שבו הוא קיבל התובע את תעודת הזהות הישראלית, האם בשנת 1995 או בשנת 1997, משום שגם סתירה לגבי נקודה טכנית זו (שהועלתה על ידי ב"כ הנתבעת; ראה: פיסקה 835 לעיל), אין בה כדי להעלות או הוריד לעניין החלטת החבות של הרש"פ בתביעתו של תובע זה לפיצויי נזיקין בשל העוולה של כליאת שווא.
בכל מקרה, די בכך כדי לקבוע את העדר הסמכות של הרש"פ לעצור את התובע משום האיסור על מעצר ישראלים.
--- סוף עמוד 51 ---
842. אמשיך את בחינתי משום שאני סבור כי במקרה דנן נקבע העדר סמכות המעצר בגין יותר מאשר בסיס משפטי אחד.
יח.2.10 מקום המעצר
843. בעמ' 1 לתצהירו של התובע מיום 1.6.03 כתב התובע את הדברים הבאים:
"בתאריך 18.4.01 אבא שלי היה נמצא בבית החולים בבית ג'אלה הממשלתי בגלל מצבו הבריאותי המסוכן. בגלל מחלת הסרטן בריאות. באותו זמן קיבלתי שיחת טלפון שאבא שלי הועבר בגלל סכנה במצבו לבית החולים אל מקסאד בירושלים לקבל טיפול ואז הלכתי לבית החולים אל מקסאד לראות אבא שלי.
אחרי שהגעתי לבית החולים התברר שהדבר הוא לא נכון ושאבא שלי לא עבר לבית החולים מכיוון שאיש מהמשפחה שעובד אצל מערכת המודיעין הפלסטינית ..., האיש הזה קוראים לו אמין עבד אל מג'ד אליאבד מחברון. הוא שיקר לי והיה תכנון לחטוף אותי על ידי שלושה אנשים לא מוכרים לי שהם עובדים בשירות המודיעין הפלסטיני. הם נתנו לי מכות בכביש הראשי והכניסו אותי בתוך מכונית פורד טרנזיט ישראלית בכוח והם השתמשו בגז מדמיע, ואז העבירו אותי בדרך אבו דיס אל עזרייה לבניין אל מוקטעה בבית לחם, ואחר כך ביומיים העבירו אותי לבניין אל מוקטעה בחברון".
גם בעמ' 1 לתצהירו של התובע מיום 5.8.08 ענה התובע כי "הרשות הפלסטינית חטפה אותי פעם אחת מירושלים".