כ.9 דיון והכרעה
964. ראשית אבהיר לעניין טענותיו של התובע אודות נזקים כספיים שנגרמו לו. הגם שראיות אודות נזקים אלו, לא הובאו, ייבחן הנושא במסגרת שלב הדיון בעניין הנזק.
965. לגופו של עניין – שני הצדדים מסכימים כי העבירות המיוחסות לתובע הן עבירות של שיתוף פעולה עם ישראל. (ראה דברי הנתבעת בעמ' 111 לסיכומיה, ואף בתצהיר תשובות לשאלון התובע (שאלה מס' 6, בת/711 וכך גם עולה מעדויות התובע, עצמו).
966. הנתבעת הצביעה גם על כך שהתובע נמנע מלהביא לעדות את שתי נשותיו, אשר, לטענתו, שילמו שוחד רב כדי לשחררו, וכי הוא שוחרר מן הכלא רק לאחר ששתי נשותיו שילמו סכומי כסף נכבדים.
967. כדוגמא נוספת לחוסר אחידות בין גרסאותיו, מציינת הנתבעת כי בתצהירו ציין התובע שרכבו נגנב; אולם, בעדותו, לאחר מכן, הבהיר כי רכבו מעולם לא נגנב.
--- סוף עמוד 87 ---
968. כתגובה לטענות אלו, יש לבחון, בכל מקרה בו מתגלות סתירות בגרסאות התובע, האם מדובר בסתירה בעניין עקרוני וחשוב, כאשר הפער בין שתי הגרסאות יכול להוביל לתוצאה שונה; או, האם גם במקרה שיש סתירה, מדובר בעניין שאינו בלב המחלוקת. במקרה כזה, גם אם טוען הצד השני כי יש בכך כדי לפגוע באמינות אותו עד, רשאי בית המשפט לשקול את משקלן של הסתירות הנטענות, על רקע הראיות כולן, ואז לקבוע האם יש בסתירה האמורה כדי לערער את גרסת התובע כולה, אם לאו.
969. במקרה שלפניי, ביחס לתובע זה, הגעתי למסקנה, לפיה, אינני מוצא את הסתירה שמייחסת הנתבעת לתובע, כמשמעותית מבחינת מידת האמון שיש ליתן בו בכלל. הסתירות האמורות נסובות אודות אירועים פריפריאליים לטענה העיקרית בדבר הכליאה והעינויים, שעבר התובע, ואף אם הייתי קובע כי אכן יש בהן ממש, לא היה בכך כדי לערער את גרסתו העיקרית של התובע.
970. כך, לדוגמא, בעניין גניבת הרכב: הניסוח המדויק של דבריו של התובע, אשר חזר בו מהתלונה לגבי גניבת המכונית היה: "אני אמרתי שגנבו את הרכב. התברר בסוף שלא גנבו". גם מקריאת התצהיר עולה כי המילים "גנבו את הרכב שלי" נכתבו בתוך תיאור כולל של חטיפתו, כאשר מרכז התיאור התמקד באופן החטיפה.
בעדותו, תיקן התובע את דבריו ואמר שרק ברגעי החטיפה חשב שגנבו את המכונית, אך התברר לו, בדיעבד, כי המכונית הוחזרה.
בנסיבות העניין, אינני רואה בסתירה זו כמעידה על חוסר האמינות, שמבקשת הנתבעת לייחס לתובע.
971. מאידך גיסא, ככל שמדובר בלב עילת התביעה, דהיינו: המעצר (לעניין העינויים ראה להלן בתת פרק כ.2.8), הגעתי למסקנה כי עדותו של התובע הינה קוהרנטית. הוא חזר וסיפר על נסיבות מעצרו, שוב ושוב, בתצהירים או בעדות בעל פה, ולא היו שינויים משמעותיים בין סיפוריו.