כב.8 תשובת התובע לטענות הנתבעת
1103. תשובות ב"כ התובעים לטענות הנתבעת היו, כי הנתבעת הסכימה לדברי התובע, ולא הייתה מחלוקת על כך שהתובע נעצר למשך חודש ימים, שוחרר לביתו למשך חודש ימים, ושוב נעצר. התובע העיד כי בתום חודש ימים של עינויים, היה מצבו הרפואי קשה מאוד,, והוא שוחרר, כדי להחלים מנזקי העינויים.
בתשובת ב"כ התובעים מודגש, כי הנתבעת מצידה לא הציגה כל הסבר אחר לכך שהתובע שוחרר ונעצר שוב, לאחר כחודש ימים.
1104. ב"כ התובעים מציין עוד, כי הנתבעת לא הגישה כל חוות דעת נגדית לחוות הדעת של המומחים, למרות שעמד לרשותה פרק זמן של חמש שנים להגשת חוות דעת כזו.
לטעמו של ב"כ התובעים די בכך כדי לקבל את האמור בחוות הדעת מטעם התובע, ביחס למצבו הגופני והנפשי לאחר המעצר.
כב.9 דיון והכרעה
1105. נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למקום המעצרים, אשר התרחשו שניהם בסמוך לעיר שכם, המצויה בשטח A.
--- סוף עמוד 120 ---
1106. אין גם מחלוקת ממשית ביחס לאזרחות או לתושבות של התובע, בעת המעצרים: הוא איננו מחזיק בתעודת זהות ישראלית, על אף שלדבריו הוא נשוי לאישה ישראלית.
1107. הדיון, אם כן, יתמקד בעילת המעצר. אם יוכיח התובע, כי עילת המעצר הינה ביטחונית, הרי שהנתבעת תחוב כלפיו באחריות נזיקית; וכך להיפך: אם עילת המעצר היא "אזרחית", כפי שכבר נכתב לעיל (בפרק ט.5), וכפי שהכרעתי בפרק הקודם (בתת פרק כא.8 – כא.9), אין סמכות לבית משפט זה לדון במעצר כזה.
1108. אבחן עתה, תוך דקדוק בלשונו של התובע, האם אכן הוכח, גם ברמת הראיות הנדרשת בהליך אזרחי (מאזן ההסתברויות), כי עילת המעצר היא ביטחונית, אם לאו.
1109. כך תיאר התובע, בעמ' 1154 לפרוטוקול מיום 7.4.14, את עילת מעצרו, כפי שהוצגה לו על ידי מי מטעם הנתבעת:
"ש. כשעצרו אותך בפעם הראשונה, על איזה חשדות חקרו אותך?
ת. האשימו אותי ברצח של אבו ג'יהד בתוניס (העד צוחק). אמת שכך שאלו אותי. שאני חיסלתי אותו בתוניס. אני יליד 78. האם הכוונה שרצחתי אותו בתוניס כאשר הייתי בן 4 כי הוא נרצח ב- 1982.
ש. חודש של מעצר וחקירה וזה מה ששאלו אותך?
ת. זה שגרם לי לצחוק הרבה וגם לבכות הרבה.
ש. מתי יצאת מהכלא הפלסטיני?
ת. השתחררתי חודש והחזירו אותי בחזרה. אחרי שהייתי בכלא חודש שחררו אותי ואח"כ החזירו אותי לכלא חזרה.
--- סוף עמוד 121 ---
ש. איפה היית בפעם השנייה?
ת. בסלפית.
ש. כול החודשים האלה היית רק בסלפית?
ת. כן.