45. האחריות המשפטית של הנתבעת, מבוססת, לטענת ב"כ התובעים על פקודת הנזיקין, משנת 1944, החלה עדיין ביהודה ושומרון (פרק לו).
46. במישור הדיוני והראייתי, מסביר ב"כ התובעים, כי התובעים לא הביאו עדים (בלשונו, "עדי משנה רלבנטיים"), כי לא היה בכך כדי לשנות את התמונה הכללית, והטעם הנוסף, הוא הצורך לסיים שמיעת הראיות בתקופת זמן סבירה (פרק לח לסיכומי התובעים).
47. ב"כ התובעים מבקש כי אתן אימון במומחים מטעמו, ובמקביל, מבקש הוא כי אתן משקל של "סיוע" לחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם הנתבעת (שניתנה ביחס למספר תובעים בלבד), גם אם יש פערים באחוזי הנכות לפי חוות הדעת של הצדדים, שכן לעניין שלב זה של המשפט, די בקביעתה של המומחית מטעם הנתבעת, כי תובע פלוני סובל מבעיות נפשיות, ולא כל שכן אם קבעה שיש לו דחק פוסט טראומטי, כדי לסייע לראיות התובעים (פרק לט).
48. ב"כ התובעים קובל על כך שהנתבעת לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בהחלטות שונות של בית המשפט, והגישה מסמכים באיחור ובהפתעה (פרק מ לסיכומי התובעים).
49. את החלק השני של סיכומיו, שכותרתו "רצח כלואים בידי הנתבעת", מקדיש ב"כ התובעים, לאורך פרקים רבים (פרק מב, עמ' 81, ועד לפרק נ, המסתיים בעמ' 98 של הסיכומים) לכך שחלק בין התובעים העידו על מעשי רצח של כלואים, שאותם ראו, באופן מלא או חלקי. לטענת עו"ד קורנוויץ, "מנקודת מבט מסוימת זהו הנושא
--- סוף עמוד 75 ---
החשוב ביותר בתיקים אלה, וייתכן שהוא הנושא בו היה צריך להתחיל ובו היה צריך להתרכז בסיכומים אלה" (סעיף 214(ב), בפרק מב של הסיכומים של התובעים). לכך, יש השלכות משמעותיות על התיקים שבפניי, לשיטת ב"כ התובעים: העינויים שנגרמו לתובעים על ידי אנשי הרש"פ הגיעו במקרים מסוימים לרצח כלואים, דבר המוכיח כי אין דין ואין דיין אצל הרש"פ; התובעים שראו את הרציחות או שנודע להם על כך, סבלו נפשית; חלק מעצם העינויים כלפי התובעים, מעבר למכות הפיזיות, הוא האיום כלפיהם, כי אף הם מצויים בסיכון כי יירצחו, כמו חבריהם, הכלואים האחרים שנרצחו (יתר סעיפי המשנה של סעיף 214 הנ"ל).
50. לגבי חלק מן התובעים, לטענת רצח הכלואים הנ"ל, יש השלכות ישירות על תביעתם, שכן מדובר בקרובי נרצחים (ראה: פרק מט), נושא שיידון בפרקים הספציפיים, של התובעים השונים.
51. החלק השלישי של סיכומי התובעים נושא את הכותרת "הימנעות הנתבעת מלהעיד עדים לסתירת עדויות התובעים". לאחר שעו"ד קורנוויץ מביא את עמדת הדין הישראלי, בדבר התוצאות המשפטיות של אי הבאת ראיות (פרק נא לסיכומי התובעים), ומדגים, לכל אורך הפרק, כי העדים של הנתבעת נשאלו על ידו.