עו"ד קורנוויץ טוען, כי על הנתבעת לפעול על פי הסכמי אוסלו, במערכת יחסיה עם כל אדם. אין חובה להציג הסכמים אלה, שהתפרסמו כדין (סעיף ג רישא לתשובה). לעניין מעמד ההסכמים הללו, עמדת ב"כ התובעים היא זו: "הסכמים אלה רק מחזקים פה ושם טענות של התובעים, אך אין כל בסיס לטענת הנתבעת בסיכומיה, כאילו התביעות נשוא תיקים אלה מבוססות על אותם הסכמים" (סעיף ג סיפא לפרק ז של תשובת התובעים לסיכומים של הנתבעת).
96. בפרק "סמכויות המעצר של הנתבעת", טוען ב"כ התובעים, כי הנתבעת מנסה לבלבל ולהטעות, כאילו התובעים טענו שלא הייתה לנתבעת כל סמכות לעצור את התובעים, וכאילו התובעים מבקשים מבית המשפט הישראלי להחליף את שיקול הדעת של הנתבעת. עמדת התובעים, כפי שחודדה ונוסחה על ידי עו"ד קורנוויץ, בא כוחם, היא זאת: "אכן על פי ההסכמים שהקימו את הנתבעת, לנתבעת אסור היה לכלוא ישראלים, ולנתבעת אסור היה לכלוא כל אדם בגין שיתוף הפעולה שלו עם מדינת ישראל" (סעיף א לפרק ח לתשובת התובעים לסיכומי הנתבעת). מיד לאחר מכן, כותב ב"כ התובעים: "זהו עניין חשוב שיידון בעיקר, אם וכאשר נעבור לשלב השני של המשפט. בשלב זה, הטענה העיקרית של התובעים בנושא חוסר הסמכות לכלוא את התובעים, נובע מהעדר אסמכתאות לכליאת התובעים, אסמכתאות
--- סוף עמוד 89 ---
שצריכות היו להיעשות, עפ"י תצהירים חוזרים ונשנים של אנשי הנתבעת על כללי המעצר" (סעיף א, לפרק ח של תשובת התובעים לסיכומיה של הנתבעת).
בהקשר זה, חוזר וטוען ב"כ התובעים כי ב-4 תצהירים של עדי הנתבעת נכתב שיש סמכות מעצר של ראש מנגנון ל-24 שעות, ולאחר מכן מוסמכת התביעה לעצור ל-48 שעות, ומשלב זה ואילך המעצר הוא על ידי שופט: שופט שלום, עד 15 יום, והארכות שלא יעלו בסך הכול על 45 ימים; שופט מחוזי, אחר 45 הימים הללו, ועד שישה חודשים, שבסיומם יש להגיש כתב אישום, ולא ניתן לעצור עוד (סעיף ב, שם).
העדר אסמכתאות לכליאה על פי הכללים הללו, רלבנטיים לרוב רובם של התובעים, לאור משך כליאתם (שם, סעיפים ה-ו), כאשר ביחס לתובעים שהם נושאי ת.ז. ישראלית, אסור היה לעצור אותם, והעדר האסמכתאות מחמיר את התנהגות הנתבעת (סעיף ד).
97. "העדר הסבר הנתבעת על העדר ראיות על אסמכתאות לכליאה", הוא נושא פרק ט לתשובת התובעים לסיכומים של הנתבעת. לטענת התובעים, הרש"פ התעלמה מזכויותיהם, ראתה עצמה חופשית לנהוג ככל העולה על דעתה, והעדר האסמכתאות מוכיח כי מדובר במעצר שלא כדין, המזכה את התובעים בפיצויים בגין העוולה של כליאת שווא (סעיף 1(א) לפרק ט הנ"ל).עו"ד קורנוויץ מציג את המצב המשפטי, בדרך זו: קיימת סתירה חזיתית בין הצדדים לעניין ההארכות של המעצר, ולכן, הצגת אותן אסמכתאות על ידי הרש"פ, משמעה כי "התובעים שיקרו והעלילו עלילת שווא על הנתבעת, ובכך הייתה נפגעת אמינות התובעים. מאידך, אם לא היו מעצרים בפני שופטים ועל ידי שופטים, עדי הנתבעת הם שאינם דוברי אמת" (סעיף 1(ב) לפרק ט של התשובה של התובעים). על בסיס מצע זה, כותב ב"כ התובעים, כי "היינו מצפים מהנתבעת לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להשיג ראיות על קיום הארכות מעצרים בפני שופטים, בין בראיות ישירות ובין בהצגת ראיות משניות" (שם, סעיף 1(ג)). ברם, "הנתבעת לא הציגה אפילו לא פרוטוקול אחד של הארכת מעצר של אחד מבין כל התובעים" (סעיף 2(א) לפרק ט הנ"ל).