103. בפרק טו לתשובה נכתב כי הנתבעת לא התייחסה לאמור בפרק לה לסיכומי התובעים, בדבר הזהות המילולית של המצהירים של הנתבעת, דבר המפחית ממשקלם של תצהירים אלה, לטענת התובעים.
104. בתשובה לטענת הנתבעת, לפיה יש להאמין לעדיה, כי לא היו עינויים, כותב ב"כ התובעים בפרק טז לתשובתו, שכותרתו היא "טענת הנתבעת כי התצהירים הכלליים הודפים [את] עדויות התובעים", כי עדויות אלה יכולות להיות, לכל היותר, תוספת לעדויות הישירות של האנשים, שנטען כי עינו את התובעים, אולם "הן לכשעצמן חסרות כל משקל ואין בכוחן להחליף את עדויות האנשים שעסקו בפועל בכליאה ובחקירה של כל אחד מבין התובעים" (סעיף א סיפא, בראש עמ' 20 לתשובת התובעים לסיכומי הנתבעת).
ב"כ התובעים, מביא משל, אם הסיטואציה הנטענת הייתה בישראל: "לא יעלה על הדעת כי כאשר אדם מעיד בבית משפט ישראלי כי עונה בידי אנשי מרות (משטרה, שב"כ וכו') בית המשפט הישראלי ידחה את עדותו על בסיס תצהיר של איזה יועץ משפטי בכיר או זוטר, או קצין בכיר שיעידו באורח כללי על עינויים בארגון שלהם" (סעיף 2(ב), שם).
105. הכותרת של פרק יז לתשובת התובעים, "די בהעדר תיקים רפואיים כדי להביא לקבלת כל התביעות", משקפת את תוכן הנאמר בו. בנוסף לנטען על ידי התובעים בפרק יג לסיכומיהם, מדגיש ב"כ התובעים כי גם ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, אינם חולקים על חובת הרש"פ לפתוח תיק רפואי לכל כלוא ולנהל רישומים רפואיים; אך
--- סוף עמוד 93 ---
אפילו תיק אחד, לא כריכתו ולא תוכנו, לא הוצגו, פרט למסמכים רפואיים בודדים ביחס לקומץ תובעים ׁ)סעיף 1(ג) לפרק יז לתשובת התובעים לסיכומי הנתבעת).
במענה לטענה הכללית של הנתבעת על השמדת המסמכים במבצע חומת מגן באביב 2002, מתייחס ב"כ התובעים למקרים פרטניים שבהם אין תחולה לטענה זו (שבכל מקרה לא מקובלת עליו): העדר תיעוד רפואי מבית חולים בשכם על אשפוזו של תובע 4 בת.א.5074/03; העדר תיק רפואי לתובע 24 בת.א. 7123/05, [פורסם בנבו] שנעצר באוגוסט 2002, חמישה חודשים לאחר מבצע חומת מגן; אין תיקים רפואיים לתובעים שהיו עצורים בבתי כלא שבהם לא היו קרבות מבצע חומת מגן (סעיף 1(ד)-(ה) לפרק יז לתשובה).
בקשת ב"כ התובעים היא כי בית המשפט יקבע כי הנתבעת לא פתחה תיקים רפואיים לתובעים ולא עסקה ברישומים רפואיים; "ההיפך הוא הנכון, גם כאשר תובעים אושפזו בבתי חולים, הנתבעת פעלה למניעת כל תיעוד על אישפוז כזה" (סעיף 1(ו) סיפא לתשובה).