הנתבעת אינה רשאית לסתור את כתב ההגנה שלה, ולטעון טענה עובדתית כי מי מבין התובעים אכן נכלא, אלא שהוא לא עונה במהלך מעצרו.
על סמך הכחשה פורמלית זו, מבקש ב"כ התובעים, עו"ד קורנוויץ, לקבוע כי גרסתה של הנתבעת – המכחישה את המעצרים בכל כתבי ההגנה שלה ובחלק מתשובותיה לשאלונים – בשקר יסודה, כלשונו.
132. לשיטת התובעים, יש לקבוע, עובדתית, כי היו מעצרים, ומשפטית, כי הנתבעת מנועה לטעון כנגד העינויים.
133. בעניין זה, מבקשת הנתבעת להבהיר כי הכחשת הרשות הפלסטינאית את מעצר התובעים, הינו מחוסר ידיעה (רק בתיק הראשון הוא ת.א. 5074/03 לא נכתבו המילים "מחוסר ידיעה", וככל הנראה, מדובר בטעות סופר; אין על כך תצהיר).
134. בהתאם לתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "תקנות סד"א"), ניתן להציג טענות עובדתיות חלופיות, ככל שהסיבה לכך היא חוסר ידיעה. לכן, לשיטת הנתבעת, אחת מנקודות המחלוקת, אך לא היחידה, היא המעצר. אולם, יש מחלוקת גם אודות סוגיית העינויים.
135. לכן, לשיטת הנתבעת, רק הבאת ראיות ביחס לשתי הנקודות הללו (המעצר והעינויים), וקביעה כי אכן התבצעו, הם אלה אשר יוצרים את החבות והאחריות של הרש"פ, ומאפשרים וסוללים את הדרך לשלב השני של הדיונים והראיות, לעניין גובה הפיצויים.
136. התובעים מצידם טענו כי קיים "השתק שיפוטי", ללא אבחנה, ביחס לכל כתבי ההגנה, ואין לקבל את הטענה בדבר טיעונים חילופיים סותרים, ודי, איפוא, בהוכחת המעצרים, לבדם, כדי לקבוע את אחריות הרש"פ.
--- סוף עמוד 106 ---
137. הנתבעת סבורה, כי לטיעון זה של התובעים אין ביסוס משפטי. ומכל מקום, אין להעלות טיעון זה בשלב הסיכומים.
138. עוד מזכירה ומבהירה הנתבעת (ראה: פיסקה 73 לעיל) כי היא הגישה בקשה לתיקון כתבי הגנה שהוגשו מטעמה. התובעים הגיבו לבקשה זו, ובקשו שלא לעסוק בשלב זה, בתיקון כתבי ההגנה (תגובת התובעים מיום 5.4.14).
139. מוסיפים וטוענים ב"כ הנתבעת, כי לאחר שקיבל ב"כ התובעים את תצהיר התשובות לשאלון מטעם הנתבעת, נזנחה הטענה הנוגעת למחיקת כתבי הטענות, ובמסגרת ישיבה שהתקיימה בבית המשפט, ביום 11.1.11, ביקש ב"כ התובעים לקבוע תאריכי ישיבות, בהן יישמעו עדויות התובעים.
140. ב"כ התובעים הגיב, בהרחבה, על טענה זו של תיקון כתבי ההגנה (ראה: פיסקה 89 לעיל), תוך הדגשה כי מעולם לא נענתה בקשת הנתבעת לכתבי הגנתה, ואין כלל נוסח מוצע של כתבי הגנה.