141. אתחיל, בהצגת הכללים הדיוניים ביחס לכתב תביעה, כתב הגנה וניסוחיהם, ואמשיך בבחינת הכללים החלים על סוגיית "שינוי חזית".
יישום הכללים הדיוניים האמורים לנתוני תיקים אלה, יביאונו למסקנות של פרק זה.
ז.2 כתב תביעה וכתב הגנה
142. נקודת המוצא לכל הליך במשפט האזרחי, הוא הפער בין כתב התביעה לכתב ההגנה.
143. כתב התביעה קובע את גבולות הסיכון של הנתבע, וזאת על פי הסעדים המבוקשים בו, ועל בסיס "עילת התביעה", אם התביעה תתקבל. "תיאור העילה הוא הלב של כתב התביעה, ובלעדיו נדון כתב התביעה לכישלון" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, ירושלים, 1975), סעיף 110, עמ' 133, והאסמכתאות המובאות, שם; להלן – "זוסמן").
--- סוף עמוד 107 ---
144. לכתב ההגנה יש מטרה אחרת. "טענה שבכתב הגנה באה להשיב על טענה שבכתב התביעה, וכפירת הנתבע בטענת התובע מעמידה פלוגתה, התוחמת לבעלי הדין את התחום להבאת ראיות" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, נבו, תשע"ו-2015), עמ' 131; להלן – "גורן").
145. זוסמן מפרט ומסביר את הנושא האחרון, תחת הכותרת "כתב הגנה – לשם מה?" (שם, סעיף 214, עמ' 259-270:
"בעלי דין יכולים להיות חלוקים בשאלה של חוק או בשאלה של עובדה. היו חלוקים בשאלה של עובדה, הרי לפניך פלוגתה או שאלה הטעונה הוכחה בראיות, כגון גביית עדויות, הגשת מסמכים או כיוצא באלה... בטרם יפתחו בעלי הדין בהבאת ראיותיהם, עליהם לדעת, מה מוטל עליהם להוכיח, שאם יביאו ראיות מיותרות, כגון אם ירצו להוכיח דבר אשר כלל אינו מוכחש, נמצאת הראיה מיותרת, וחבל לבזבז עליה את זמנו של בית המשפט את זמנם של בעלי הדין והעדים; והיה ולא יביאו ראיה דרושה, יקופח בעל הדין הנושא בנטל השכנוע, כי מחוסר הוכחות יהא בית המשפט נאלץ לפסוק נגדו. מכאן עולה הצורך החיוני לברר עוד לפני תחילת המשפט מה הן השאלות השנויות במחלוקת אשר יהיו צריכות ראיה. רק אם נתחמו תחומיהן של שאלות אלה לפני שניגש בית המשפט לגבות ראיות, יוכל המשפט להתנהל כיאות, תוך ריכוז על החשוב והוצאת המיותר".
146. הכחשה בכתב ההגנה, של טענה הכלולה בכתב התביעה, יוצרת פלוגתא, המחייבת את התובע להוכיח את אותה טענה. במילים אחרות, נתבע יכול, על ידי הכחשתו, לכפות על התובע להוכיח את אותה טענה. משמעות הדבר היא זו: "מטרת כתבי הטענות היא אך לתחום את יריעת המחלוקת, ולפיכך ב'כוחו' של בעל דין אף לטעון בכתב טענותיו טענה שאינה אמת; הבירור העובדתי הושאר לשלב המשפט ולשלבי הכנתו והסנקציה כלפי טוען שאינו אמת היתה עקיפה, כגון באמצעות חיוב בהוצאות. לפיכך, גם לא היתה מניעה בעד בעל דין מלהעלות בכתבי הטענות טענות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו" (זוסמן, שם, בעמ' 270).