רק כאשר בית המשפט שוכנע שבעלי הדין הסכימו, במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, בין שהתעלמו מטענה שנטענה ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה בהם, כי אז לא ישמש הנימוק הפורמלי של סטייה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון".
153. בנוסף לספרות המשפטית, ראיתי לנכון להביא את עמדת הפסיקה, ואף לצטט קטעים נבחרים ממנה.
154. ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ [פורסם בנבו] (2007) הובהרה על ידי כב' השופטת עדנה ארבל (בהסכמת כב' השופט – כתוארו אז – אליקים רובינשטיין וכב' השופט סלים ג'ובראן) המסגרת המשפטית של "שינוי החזית" האסור. כך הוגדרה הסוגיה (פיסקה 12 לפסק הדין):
"רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי
--- סוף עמוד 110 ---
טענותיו מהווה 'שינוי חזית' או 'הרחבת חזית', ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 348 (1989); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169 (1977); גורן בעמ' 91-94; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 329-332 (מהדורה שביעית, 1995)). יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא (ראו למשל: ע"א 37/48 בנק הפועלים בע"מ נ' קרבצ'וב, פ"ד ב 143, 146 (1949); ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 874 (1995)).
הרציונאל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמשנה החזית הוא התובע. מבחינת הנתבע, משקפים כתבי הטענות של התובע את עילת התביעה נגדו, ועל בסיסם הוא בונה את קו הגנתו. אם יאפשר בית המשפט לתובע לשנות את גרסתו במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע. יוצא אפוא, כי בהלכה זו, כמו גם בהוראות אחרות שעניינן סדרי דין, הפרוצדורה אינה אך קביעת 'כללי המשחק', ופעמים רבות יש והיא באה להגן על זכויותיהם המהותיות של הצדדים".
155. הרציונל של שינוי חזית, מיושם ביתר תוקף לגבי התובע, אשר שינוי החזית מצידו, מעמיד בשאלה את הגנתו של הצד השני, עד כדי פתיחה מחודשת של יריעת המחלוקת ביניהם.