"לעיתים אי התאמה עלולה לשמוט לחלוטין את הטענה שנטענת כעת בעל פה בפני הדיינים, מאחר ומכתב התביעה מתבררת הודאת בעל דין המנוגדת אל הטענה שנטענת כעת. ומאידך גיסא, במידה ואין כאן רק הוספה של טענה, יוכל בית-הדין לקבל ולשמוע את הטענה.
ברם, אין כוונת התקנה הנ"ל – 'רשאי לקבל' כפי שהבין בא כוח המבקשת, כי נצרכת לכך רשות והיתר מפורשים, כפי שקיים בערכאה האזרחית על פי סדרי הדין שלה, אלא במובן של 'קבלת טענה', כפי שהאיר את עינינו הרמב"ם בפרק ו' מהלכות טוען ונטען".
הכוונה היא לדברי הרמב"ם, בפרק ו, הלכה א (שצוטטו בהחלטה האמורה, בעמ' 5):
"בעלי דין שבאו לבית הדין, טען האחד ואמר: 'מנה יש לי אצל זה שהלויתיהו', או 'שהפקדתי אצלו', או 'שגזל ממני', או 'שיש לי אצלו בשכרי', וכל כיוצא בזה. והשיב הנטען ואמר: 'איני חייב לך כלום', או 'אין לך בידי כלום', או 'שקר הוא טוען' – אין זו תשובה נכונה.
--- סוף עמוד 123 ---
אלא, אומרים בית דין לנטען: 'השב על טענתו, ופרש התשובה, כמו שפירש זה טענתו, ואמור אם לוית ממנו או לא לוית, הפקיד אצלך או לא הפקיד אצלך. גזלתו או לא גזלתו. שכרת אותו או לא שכרת אותו', וכן בשאר הטענות.
ומפני מה אין מקבלים ממנו תשובה זו? שמא טועה הוא בדעתו, ויבוא להשבע על שקר, שהרי אפשר שהלוהו כמו שטען, והחזיר זה את החוב לבנו או לאשתו או שנתן לו מתנה כנגד החוב, וידמה בדעתו שנפטר מן החוב.
לפיכך, אומרים לו: 'היאך תאמר: 'איני חייב כלום?' שמא אתה מתחייב מן הדין לשלם ואין אתה יודע? אלא, הודע לדיינים פירוש הדברים, והם יודיעוך אם אתה חייב או אין אתה חייב'.
ואפילו היה חכם גדול, אומרים לו: 'אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיענו כיצד אין אתה חייב לו, משום שלא היו דברים מעולם, או שהיו והחזרת לו, שהרי אנו דנים במתוך שיכול לומר מכל מקום".
אין כאן המקום להתעמק בדברי הרמב"ם ובנושאי הכלים, ואסתפק בציטוט של דברי הרב נחום אליעזר רבינוביץ, בפירושו "יד פשוטה", ספר משפטים, הלכות טוען ונטען, הפתיחה לפרק שישי, עמ' קמו:
"בפרק זה פותח בדרישה שבעלי הדין יפרשו את טענותיהם, ובהמשך מבואר באלו טענות ייתכן שאדם יוחזק כפרן, אם יכחישוהו עדים, ובאלו תנאים מפרשים את דברי העדים או את טענותיו שלו, באופן שלא יוחזק כפרן... משמעות עובדות ואמירות תלויה במידה רבה בנסיבות, ויש שהן מתפרשות באופנים שונים. כל שאין סיבה לחשוד את הנתבע ולא את העדים בשקרנות, מנסים אנו לפרש את דבריהם, על פי הנסיבות, באופן שלא תהיה ממש הכחשה ביניהם".