3963. מראיות אלו ניתן להסיק, כי הנתבעת אכן עצרה את התובע לתקופה מסוימת, תהא זו אשר תהא. התובע והנתבעת מציגים גרסה עובדתית אחת, דומה מאוד, והיא כי התובע נעצר בתחילת שנת 2001, ויצא לחופשי כאשר פלש צה"ל אל בית הכלא בדהריה, ושחרר את הכלואים שם.
3964. בעדות התובע, מיום 02.10.2014 (עמ' 1352 לפרוטוקול) הוא אומר כי יש סתירה בתאריכי השחרור שלו, והם נקובים כתאריכים שונים בכמה מקומות, אך היום הנכון לשחרורו הוא, 14.04.02, שהיה יום חמישי בשבוע.
3965. יצוין כי מעדויותיהם ומתצהיריהם של תובעים אחרים למדתי, כי תאריך הכניסה של צה"ל לכלא דהרייה, היה ביום 11.4.02 (ראה בעניין זה תצהירו של תובע מס' 4 בת.א. 6120/04 – מ.ח., מיום 25.2.04 (ת/445 ותרגום לעברית ת/445א) בו צוין כי כניסת צה"ל לכלא דהריה הייתה ביום 11.4.02).
3966. ההכרעה העובדתית תהיה, איפוא, בהסתמך על דברי התובע ועל דברי המצהיר מטעם הנתבעת, מר ראאד טאהר עמיארה (ת/593), כי התובע נעצר לתקופה שמיום 28.1.01 ועד ליום 11.4.02, בסך הכל 14.5 חודשים.
נז.3.11 אזרחות התובע
3967. אזרחותו הישראלית של התובע הוזכרה מספר פעמים, אותן אביא, עתה.
3968. כך כתב התובע בעמ' 5 לתצהירו מיום 21.6.04:
--- סוף עמוד 213 ---
"הרשות האשימה אותי שיש לי תעודת זהות ישראלית, שהשב"כ נתן לי ושהייתי עוזר למדינת ישראל נגד המחבלים והיו אומרים לי שהייתי משתף פעולה עם ישראל".
3969. בתשובה לשאלה מס' 14, בתצהירו מיום 7.1.09, ענה התובע כי: "יש לי תעודת זהות ישראלית, אין לי ולא ביקשתי דרכון".
3970. בעמ' 1357, לפרוטוקול מיום 2.10.14, אמר התובע, מיוזמתו:
"יש לי פרוטוקול אצל הרשות הפלסטינאית שכתבו ביום 28.1.00 שאז חטפו אותי, אחרי השחרור לקחו אותנו הצבא, אני קיבלתי תעודה שניה ממדינת ישראל [הכוונה היא לתעודת זהות ישראלית] ביום 1.5.02. התעודה הראשונה לקחו אותה הרשות הפלסטינאית".
3971. לאחר מכן, בהמשך עדותו ענה התובע על שאלות ב"כ הנתבעת, כדלקמן:
"ש. אמרת לפני רגע לבית המשפט שתביא הוכחות שזו לא תעודת הזהות הראשונה שלך. יש לך הוכחות לכך?
ת. כשלקחו אותנו הצבא הישראלי, ב- 14.4.02, התעודה שלי שם ברשות הפלסטינאית בדהריה, בשב"ס של הרשות.
ש. נעשה ניסיון שלך לבקש העתק של התעודה?
ת. סליחה, ממי אני אבקש? אני לקחו אותי צבא.
ש. ומצה"ל?
ת. כן, מהמפעילים שלנו בתל אביב.
ש. האם פנית לצה"ל לצורך קבלת העתק של התעודה לקראת הדיון היום?